למה מטמורפוזה?

זחל של פרפראי (גלגול מלא) על שיח הפטל.
זחל היא הדרגה הגדלה ולאיכות הגדילה
השפעה רבה על איכות ותפקוד הבוגר.

מטמורפוזה metamorphosis או גלגול, עפ"י ההגדרה המילונית, היא שינוי של מצב נתון וקיים והפיכתו למשהו אחר. בהגדרה ביולוגית כללית, מדובר על תהליך בו אורגניזם ממשיך להתפתח בשלבים (להלן דרגות) לאחר השלב העוברי - התפתחות נורמלית המלווה בשינויים מורפולוגיים וביולוגיים ניכרים בין הדרגות הגדלות (לעיתים אף בתוכן) לדרגת הבוגר. שינויים הכוללים, לעיתים, גם מעבר בין סביבות חיות שונות.

מטמורפוזה לא מוגבלת רק לפרוקי-רגליים והיא מתקיימת בבע"ח רבים כולל חד-תאיים. מרבית חסרי-החוליות הימיים מתפתחים בתהליך של גלגול, הכרוך בשלב אחד לפחות ולעיתים יותר של דרגה חופשית (פגית), השוחה במים ומסתיימת בדרגת בוגר שוכן קרקעית.

התפתחות בדרך של גלגול מוצאים גם באורגניזמים טפילים העוברים מספר גלגולים, כאשר כל דרגה מותאמת לפונדקאי אחר.

מטמורפוזה מוצאים אפילו בבעלי-חוליות והדוגמא הקלאסית היא קבוצת הדו-חיים; המתחילה משלב של דרגה המתפתחת ונושמת במים (ראשן) ומסתיימת בבוגר יבשתי הנושם אוויר חופשי. היא מתקיימת גם בקרב דגים; דגי סחוס (צלופחים למשל) ודגי גרם.

סיפור מהשטח - כלנית אמביוולנטית וחרקים רעבים

כלנית מצויה Anemone coronaria היא מן הפרחים הבולטים של נוף ארצנו וגם אם זה לעונה קצרה, הרי חשיבותה בנוף האקולוגי לא קטנה כלל. היא משמשת מקור מזון לחרקים שונים ובנוסף מספקת גם מחסה, אתר מפגש בין זוויגים ושדה ציד שופע לציידים עונתיים.

פרחים אדומים מהווים חריג יחסי בנוף הפרחים המקומי של ישראל ובמזרח התיכון (ובאזורים הממוזגים העולמיים בכלל). הסיבה לכך, משערים, היא בעובדה שמרבית החרקים המאביקים אינם מבחינים בצבע אדום. חלק מהאדומים הללו (כלניות, נוריות, דמומיות, פרגים, צבעונים) מקובצים לגילדת הפרג poppy guild (פרחי צלחת אדומים), המראים מספר תכונות המשותפות לרובם: פרחים סימטריים אדומים גדולים, כותרת פרושה דמוית צלחת שבמרכזה כתם כהה המשופע בגרגרי אבקה (אין צוף, הריח קלוש) ויצירת כתמי פריחה ניכרים. גילדה זו יחודית למזרח התיכון. 

פרחי הכלנית הם הראשונים להופיע מבין חברי הגילדה. מועד פריחה מוקדם, צבע הפרח ומיעוט מאביקים מהווים סיבה טובה ומעניינת להציץ לכלנית ולראות מי מבקר אותה ולמה.

מִבְרָשׁ לָגוּרִי - רב-רגל זעיר

התגודדות של מברש לגורי
כפי שנחשפה מתחת לקליפת העץ.
התמונה מראה קהילה מעורבת
של בוגרים וצעירים.

סוף שנת 2011 זימן לי כמה מימצאים לא שגרתיים, ככל שזה נוגע לפרוקי-רגליים. אחד מאלה התרחש בסופ"ש האחרון של דצמבר, בחורשת האיקליפטוסים של פארק הירקון בת"א.

איקליפטוסים הם עצים מהירי צמיחה וקליפתם מתחדשת תדירות. יש מינים המשירים את קליפת העץ בתדירות גבוהה וזו נותרת רפוייה סביב הגזע ומשמשת כבית-גידול משמעותי עבור מינים רבים וכמחסה קבוע או מזדמן עבור אחרים. חשיבותה של הקליפה כמחסה גוברת בחורף, כי אז היא נותנת מחסה למינים המוצאים תחתיה מחסה מהקור והגשם. באחת הרשומות העתידיות אקדיש מקום לחלק מהיצורים הללו, בינתיים אתמקד באחד המעניינים והלא שגרתיים ואפשר להגיד גם נדירים.

אחד המימצאים שנמצאו תחת קליפתם של מספר עצים היה פרוק-רגליים זעיר, שאלמלא היה מתגודד ויוצר כתם קטן כהה על הגזע, ספק אם הייתי מבחין בו באותה קלות. היה זה רב-רגל זעיר ושעיר, שבשיא גודלו מגיע לשלושה מילימטרים ובמראהו מזכיר יותר זחל של חיפושית ממשפחת העוריתיים Dermestidae מאשר רב-רגל טיפוסי שאנו מכירים כשוכן תחת אבנים.

אדם וחרקים - אחים לטבע

רשומה זו התגבשה בחודשים האחרונים מתוך שאלות ותהיות העולות לפרקים בפורומים ציבוריים שונים ברשת, ולאו דווקא אלו הדנים בחרקים (ראו דוגמא קלאסית שמצאתי לאחרונה). שאלות כדוגמת: למה יש יתושים?, האם חרקים הם בע"ח? האם חרקים מסוכנים וצריך להרוג אותם?

שאלות יסוד, בעיקר של ילדים ונוער, העוסקות בטיבם ומהותם של יצורים חיים בעולמנו ומתוך כך גם בתהייה על זכותם המוסרית לקיום. שאלות כגון אלו נובעות הן מסקרנות גרידא, מתוך קריאה בספרים או ברשת ולעיתים גם ממפגש בלתי-אמצעי עם בע"ח ובהם חרקים. מפגשים המהווים לחלקם טראומה קטנה או גדולה, הנובעת ביסודה מבורות ודעות קדומות.

בוּרוּת ודעות קדומות מזינות, בין השאר, יחס שלילי או אדישות לסביבת המחייה (הקרובה והמורחבת) בה שרוי האדם. הסביבה על כל רבדיה הופכת לנטל שצריך להיפטר ממנו או לעבור שינוי דרסטי כדי להפוך אותו נוח יותר לעיכול.

כאשר אדם תופש את סביבת חייו כחפץ (שאפשר לזהם או למכור לכל המרבה במחיר), כאשר ילד מועך חיפושית, ככה סתם או מתעלל בחגב חסר מזל, כי הם "שונים", "חסרי ערך" או "רעים", הרי זה איתות ברור המצביע על פער גדול בתפישה של אדם כזה את הסביבה בה הוא חי - היותו חלק ממערכת טבע גלובלית, על כל המשמעויות שלה.

היכולת של הזולת לקבל את האחר והשונה, מתחילה בהבנה בסיסית מהו אותו אחר. ברשומה זו אנסה, בעזרת תשובות בסיסיות על סדרת שאלות יסוד (שאלות הדומות במהותן לאלו שהיוו את מניע לכתיבת הרשומה), להבהיר מהם חרקים ומתוך כך לדון בשאלה המוסרית על זכותם של החרקים להתקיים בעולם הזה.

בין כדרורית לטחבית

טחבן המדבר.Hemilepistus reaumurii 
מין מדברי, גדול יחסית (30 מ"מ). 
מצוי בנגב באזורי לס. פעיל ביום.
אזור החזה הקדמי מגובשש.

הבלוג לא מרבה לעסוק בפרוקי-רגליים שאינם חרקים או עכבישים. אז הנה עוד הזדמנות לצמצם קצת את הפער, בהצצה קצרה על קבוצת יצורים שרבים משייכים בטעות לחרקים, אבל בעצם הם סרטנים לכל דבר.

בסקירה זו נלמד להבדיל בין כדרורית לטחבית. מידע על הביולוגיה והאקולוגיה של הקבוצה מצוי במקורות רבים ברשת ולכן יוגש הפעם בתמציתיות.

סדרת השווה-רגלאים Isopoda, נכללת בתת-מערכה סרטנאים Crustacea. כמחצית מנציגיה (4500~) חיים בים, כ 500 במים מתוקים וכ 5000 מינים הנכללים בתת-הסידרה טחביות Oniscidea הם יבשתיים לגמרי, חלקם חיים אפילו בבתי-גידול צחיחים למדי.

עפ"י עדויות מאובנים ובדיקות פילוגנטיות מעריכים שהיא החלה להתפתח לפני כ 300 מיליוני שנים (תור הקרבון). הפלישה ליבשה החלה מאוחר יותר, ככל הנראה בשלהי תקופת האאוקן, לפני כ 50 מיליוני שנים.

בקרב השווה-רגלאים היבשתיים, מבחינים בשני טיפוסי צורה: "כדרורית" ו"טחבית". לכדרורית יכולת להתקפל לצורת כדור קטן, נראה שצורה זו מקנה לה הגנה מטורפים ומפני התייבשות. צורת הכדרורית מופיעה בכמה משפחות. לעומתה, צורת הטחבית אינה יכולה להתכדר והיא הצורה השלטת ברוב בני תת-סדרת הטחביות.

בקיצור - שחרורית זרעונית

שחרורית זרעונית
על הקרקע היא נראית כזרע יבש.

בקרב החרקים ובכלל, סדרת החיפושיות היא הגדולה והעשירה ביותר במגוון מינים (כ 400,000 מינים). עושר כזה מספק גם שפע צבעים וצורות מורפולוגיות, לעיתים מוזרות ביותר. גם בישראל זו אחת מסדרות החרקים הגדולות, מעריכים אותה ביותר מ 3000 מינים.

אומנם לנו אין את שפע המוזרויות, שמוצאים בעיקר באזורים הטרופיים, אך גם פה ניתן למצוא מינים בעלי צורה שאינה שגרתית, המביאה את הצופה לשאול; אם זה בכלל חרק?

רשומה זו תעשה לכם הכרה קצרה עם חיפושית קטנה, אומנם לא נדירה, אבל אחת שלא רואים הרבה, אם בשל אופייה הביישני ואם בשל צורתה שאינה מזכירה כלל חיפושית או חרק, אלא סתם זרע יבש המוטל על הקרקע.

בקיצור - רבגף חום

החורף פה ואת זה יודעים גם פרוקי-הרגליים, רבים מהם סיימו מכבר את מחזור החיים, כאשר הם משאירים את הדור הבא לתנומת חורף קצרה, עד הגיע ימים חמים יותר. אחרים נכנסים בעצמם לדיאפאוזה ארוכה או קצרה ומגוון המינים שאנו פוגשים עכשיו, קטן יחסית לסתיו או לאביב.

אבל יש כאלו שרק מחכים לחורף, זו עונת "הפריחה" שלהם, זו קצרה יחסית ויש להם הרבה מה לעשות, בעיקר להתרבות. זה לא הקור שמדרבן אותם לצאת לפעילות, אלא השילוב של קרקע רטובה, לחות יחסית גבוהה וחלונות של בקרים חמימים המספקים תנאים נוחים לפעילות.

אחד המינים שאנו פוגשים בשבועות האחרונים הוא רבגף חום Tetrarthrosoma syriacum. זהו יצור מוזר: זחל? תולעת? נדל? ....אם מסתכלים עליו היטב, אפשר למצוא בו את סימני הזיהוי המעידים על השתייכותו המשפחתית. יש לו הרבה מאוד רגליים - 30 זוגות לזכר ו 31 זגות לנקבה. יש לו גם מחושים פרוקים קצרים (8 פרקים לכל היותר, בנדלים הרבה יותר). שני הסימנים הללו מעידים על השתייכותו לרברגלאים.

סיפור מהשכונה - על כחליל, נמלה ופונדקאי ירוק

ירבוז עדין
מבט כללי אל זירת ההתרחשות של הסיפור שלנו.

לפעמים לא צריך ללכת רחוק, אם בכלל, כדי למצוא סיפור מעניין. פעמים הוא מונח מתחת לאף וצריך רק להיות יותר סקרן ועצלן פחות, כדי להציץ מעבר למה שרואות העיניים.

חצר בניין המגורים שלי, מהווה דוגמא שלילית לטיפוח גינה אורבנית. נראה, כאילו ועד הבית עושה כל מאמץ כדי להפוך את שטח הגינה למדבר אורבני. את מקומה של צמחיית הנוי, שהייתה בו לפני עשרות שנים, תופסת כיום (בעיקר בחלקים שאינם חזית) בעיקר צמחיית מעזבות דלילה שנקצצת תקופתית באגרסיביות המשאירה את הקרקע חשופה, כמעט לגמרי.

בין קציר אחד לשני, עולים וצומחים פה ושם, בעיקר בקרבת הברז וטיפטופי המזגנים, צמחים פושטים, דלי מראה, שאינם מהווים מוקד משיכה מסעיר לעין המסתכל וגם לא לרוב חרקי השכונה. אבל למוד ניסיון אנוכי, ויודע שגם ב"מדבר האורבני הקיצוני ביותר" יש חיים, ולכן מדי פעם, רגע לפני שאני מתחיל את דרכי לעבודה, אני מעיף מבט מהיר, אולי בכל זאת יגיח משהו מעניין.

והנה באחד הבקרים החמימים של ספטמבר (2011) אני מבחין בפעילות נמרצת של פרפרים קטנים, כחלילים המרפרפים סמוך לקרקע, עסוקים במה שנראה כמעופי חיזור ושמירת טריטוריה. אין כמו פעילות כזו כדי להעיד על גורם משיכה חזק, כי מקורות מזון עבור פרפרים שכאלה לא ראיתי בנמצא.

עברו שבועות, אוקטובר החליף משמרת עם קודמו, והפעילות של הכחלילים לא דעכה, אדרבה, בשטח נראו יותר פרטים ויותר פעילות.

לבסוף גברה הסקרנות על העצלות והחלטתי להקדיש זמן נוסף לצפייה בפרפרים, במטרה לנסות להבין מה הם מחפשים בגינה. ואכן, זמן קצר לאחר שהתמקמתי בניחותא במקום אחד ונתתי לפרפרים להתרגל לנוכחותי, התגלה מוקד המשיכה, ממש מתחת לרגליים. היה זה שיח ירבוז Amaranthus לא מזוהה שגדל בצל הבניין וניזון מהלחות המצטברת תחת ברז הגינה.

תחילה לא היה ברור מה חיפשו הפרפרים על הצמח, הם לא ניגשו לפרחים הזעירים, שממילא לא מעניקים צוף, רק רפרפו מעל ומדי פעם נחו על העלים. בחינה של עלי הירבוז העלתה שרבים מהם מכורסמים, כרסום האופייני לזחלים האוכלים את הרקמה הרכה ומשאירים חלונות שקופים בין העורקים הקשים.

אספתי מספר עלים מכורסמים, בעיקר כאלו שנראו טריים, ובחנתי אותם תחת בניקולר, אולי אמצא רמז זעיר שלא נראה בעין. ואומנם לאחר כמה "עלי סרק" נמצא אות ראשון, רמז שאין ברור ממנו - ביצה של כחליל. בדיקת שאר העלים הניבה ביצה נוספת ואף זחל זעיר שבקע לא מזמן.

סוף סיפור? כלל לא, התעלומה נפתרה אבל עדיין נדרש לדעת במי מדובר ולמה דווקא פה.

חלון פתוח לחרקים - הגירה נדידה והפצה

מושית השבע
מהגרת עונתית

הגירה, אחת מתופעות הטבע היותר בולטות ומסתוריות משהו, גם בזמננו. מעטים אלה (לפחות בעולם המפותח והמתפתח) שאינם מודעים, באופן כלשהו, לנדידת עופות (למשל מאירו-אסיה לאפריקה) או נדידות עדרים גדולות המתקיימות באפריקה, אירופה וצפון אמריקה. נדידות מתקיימות גם באוקיינוסים ונהרות ע"י חסרי-חוליות, דגים ויונקים ימיים וגם בקרב פרוקי-רגליים שונים ביבשה או במים.

האדם, גם הוא יצור מהגר. לאורך שנות האבולוציה האנושית נדדו בני-אדם לאורכן של יבשות ומיבשת ליבשת, במטרה לכבוש שטחי מחיה חדשים. גם בעידן המודרני היגרו ומהגרים מיליוני אנשים ממדינה אחת לאחרת, במטרה לחפש חיים חדשים ומבטיחים יותר.

הגירה מתרחשת כל הזמן. כאשר היא נעשית במסות גדולות, קל יחסית לאבחן אותה ולאמוד את סיבותיה והשפעתה. אך הגירה מתרחשת גם בקבוצות קטנות או כבודדים, את אלו קשה יותר לנטר בזמן אמת. רק במבט לאחור אפשר להעריך את עוצמתה והשפעתה על הסביבה. ברשומה זו אסקור היבטים אחדים (ואתעלם מאחרים מקוצר המקום) הנוגעים להגירת חרקים. מוזמנים להציץ בקישורים המפנים גם לרשומות אחרות בבלוג, העוסקות מהמינים המובאים כדוגמאות.