חרקים - עולם קטן בגדול

סיפור מהשטח - כלנית אמביוולנטית וחרקים רעבים

2012-01-22T21:06:00.000+02:00

כלנית מצויה Anemone coronaria היא מן הפרחים הבולטים של נוף ארצנו וגם אם זה לעונה קצרה, הרי חשיבותהבנוף האקולוגי לא קטנה כלל. היא משמשת מקור מזון לחרקים שונים ובנוסף מספקת גםמחסה, אתר מפגש בין זוויגים ושדה ציד שופע לציידים עונתיים.

פרחים אדומים מהווים חריג יחסי בנוף הפרחים המקומי של ישראל ובמזרחהתיכון (ובאזורים הממוזגים העולמיים בכלל). הסיבה לכך, משערים, היא בעובדה שמרביתהחרקים המאביקים אינם מבחינים בצבע אדום. חלק מהאדומים הללו (כלניות, נוריות, דמומיות,פרגים, צבעונים) מקובצים לגילדת הפרג poppy guild(פרחי צלחת אדומים), המראים מספר תכונות המשותפות לרובם: פרחים סימטריים אדומיםגדולים, כותרת פרושה דמוית צלחת שבמרכזה כתם כהה המשופע בגרגרי אבקה (אין צוף, הריחקלוש) ויצירת כתמי פריחה ניכרים. גילדה זו יחודית למזרח התיכון.

פרחי הכלנית הם הראשונים להופיע מבין חברי הגילדה. מועד פריחה מוקדם, צבעהפרח ומיעוט מאביקים מהווים סיבה טובה ומעניינת להציץ לכלנית ולראות מי מבקר אותהולמה.

מודד Pseudopanthera syriacata האופייני לעונה נח על פרח הכלנית. הוא לא ניזון ממנה אך יתכן שהיא משמשת לו למחסה.

כלנית מצויה היא גאופיט רב-שנתי ובישראל היא הנציג היחידי לסוגהמונה בעולם כ 120 מינים. בישראל היא נפוצה ברוב האזורים הים-תיכוניים ואף חודרתלמדבר - עד הר הנגב. מועד הפריחה חל משלהי דצמבר ועד סוף מרץ, כאשר עיקר הפריחהמתרחשת בעיצומו של החורף. העובדה שמדובר בגאופיט ומועדי פריחה צפויים למדי, מאפשרתלפרוקי-רגליים שונים להסתמך עליה כמשאב חשוב ולתזמן את הופעתם עם מועדי הפריחה.

ראשית פריחת הכלניות מקדימה את מרבית הצומח העשבוני החורפי. הצמחמסתמך על חומרי המזון שנאגרו בעונה הקודמת (פקעת אוגרת). העלים מופיעים לאחר כעשרהימים ממועד הגשם המשמעותי הראשון והפרחים כשבועיים לאחר העלים. צמיחה מוקדמת בביתהגידול העשבוני, מספקת יתרון בתחרות על החשיפה לאור ובתחרות על מאביקים.

כל פרח פורח מספר ימים. הפריחה יומית, בלילה הפרחים נסגרים וכך לעיתיםגם בימי גשם. באופן זה מספקת הכלנית מחסה מוגן לחרקים שונים החוסים בה לעת לילה אוכאשר תנאי הפעילות קשים.

פרח הכלנית הוא פרוטוגיני protogyny,כלומר השלב הנקבי מקדים את השלב הזכרי. בין השלב הנקבי (הפרח אדום כולו) לזכרי (בומופיעה טבעת לבנה והפרח גדול יותר) מפרידים כמה ימים, ואין חפיפה בין השלבים.אסטרטגיה זו מונעת ככל הנראה האבקה עצמית. תופעת הפרוטוגיניה היא נדירה בעולםהפרחים (פחות מ 3% מכלל הצמחים הם פרוטוגיניים). כל פרח מכיל כ 2 מיליון גרגריאבקה (עשירים בעמילן). נמצא שמתקיימת האבקת רוח שולית בטווחים קצרים אך התרומההעיקרית לשרותי האבקה מגיעה מחרקים שונים, המבקרים את הפרחים במטרה לאסוף גרגריאבקה או לאכול אותם במקום.

נימפות רעבות של רכנף אדום-שחור Dionconotus neglectus
מוצצות מוהל מהמצעית הנושאת את איברי הרבייה הנקביים.

יחסי הכלנית עם החרקים הם מאוד אמביוולנטיים. מחד היא זקוקה להםלהשלים מחזור רבייה. מאידך יש בהם האוכלים אותה ובהם חלק מהמאביקים. אסטרטגייתהרבייה של הכלנית נועדה להתמודד עם קונפליקט זה, לפחות כך טוען החוקר והבוטנאי אבישמידע בעקבות מחקרים שונים שנעשו בארץ על כלניות והמאביקים שלהם. אחד מהמחקריםהללו התמקד באקולוגיה של האבקת פרחי הכלנית, עבודה שנעשה ע"י תמר קיסר, שמידעואסף זלברטל (ראו מקורות).

כל מי שייצא לשטחי פריחת הכלניות במהלך השבועות הקרובים ויבחן מי מבקראת פרחי הכלניות יווכח לראות שאלה בעיקר דבורים ובהן דבורי דבש Apis mellifera. נמצא שדבוריםפעילות על פרחי הכלנית בתחילת העונה, כאשר מגוון הפרחים בבתי-הגידול נמוך והפריחההדומיננטית בשטח היא של פרחי הכלנית.

הדבורים מבקרות את הכלנית בשלב הזכרי כדי לאסוף גרגרי אבקה מזינים,חלקן מגיעות גם לפרחים המצויים עדיין בשלב הנקבי וכך הן תורמות לאבקתן. נמצאשדבורים מבקרות את פרחי הכלנית ללא העדפה לצבע מסויים. עיקר פעילות האבקה שלהדבורים מתרחשת בשבעה השבועות הראשונים של הפריחה. לאחריה, עם עליה בעושר המיניםשל פרחי האביב המהווים מקור משיכה חזק יותר, חלה דעיכה בתדירות הביקורים.

זבוב זעיר (נקבה) ממשפחת המנהרנים Agromyzidae
עשרות פרטים נראים על כלניות בתחילת העונה.

העובדה שדבורים ובמיוחד דבורי דבש נמשכות לכלנית אינה מובנת מאליה, לפרחי דבוריםקלאסיים סימטריה דו-צדדית, הם משלבים גמול צוף וגרגרי אבקה וצבעי הפרחים בוהקיםבתחום הנראה לדבורים (nm 300-600). לעומתם לפרח הכלנית סימטריה רדיאלית ברורה, היא אינה מספקת גמולצוף והצבע האדום מחזיר אור בתחום של nm 700, תחוםשאינו נראה לדבורים (מורפולוגיה וצבע של פרח המותאם לחיפושיות).

המחקר של קיסר ושמידע מעלה כמה הסברים אפשריים; תגובה אבולוציוניתצעירה של הדבורים לתחרות בין מאביקים (למשל התפתחותו של הענף הדבש) כאשר האבולוציה של פרח הכלנית לא עומדתבקצב השינויים. או, אולי משיכה של הדבורים לחלקים שאינם אדומים בפרח (יתכן והןנמשכות להחזר UVמהטבעת הלבנה שבלב הפרח) ואולי קיימת יכולת של הדבורים להגיב לחלק מוגבל בתחוםהאדום שאותו הן כן רואות. בכל מקרה, היכולת של דבורים לספק שרותי האבקה בעונה בהכמות המאביקים נמוכה למדי היא יתרון אקולוגי ברור.

דבורה יחידאית מהמין Andrena cf krausiella נדחקת לפינה כאשר מגיעה דבורת דבש הגדולה ממנה בהרבה.

בשלב מתקדם של עונת הפריחה (תחילת פברואר) מתחילים להופיע בשטחמאביקים אחרים והפעם אלו הן חיפושיות. חלק מהמינים הבולטים נמנים על משפחת הגלפיריתיים Glaphyridae.חלק ניכר מהם מגלה העדפה לצבע אדום והם נמצאים בעיקר על כלניות אדומות (אחוזהאדומות עולה עם הזמן). העובדה שחיפושיות אלו שעירות מאוד, הופכת אותן לגורם חשובבתהליך האבקה.

מניע המשיכה העיקרי לפרחים הוא גרגרי האבקה המשמשים מזון, כאשר השילובשל צבע אדום והעדפה לפרח גדול יותר מהווים את סיגנל המשיכה העיקרי. מחקרים הראושהעדפה של חיפושיות לפרחים גדולים משפיעה על הצלחת הרבייה. נמצא שקיים יחס ישר ביןגודל עלי הכותרת לכמות גרגרי האבקה בפרח - פרח גדול יותר = יותר גרגרים = גמולמזון גדול יותר. ואכן, מוצאים אותן בעיקר על פרחים בשלב הזכרי, לעיתים גם על פרחיםבשלב הנקבי ובכך הן תורמות לאבקתם. מלבד זאת משמש הפרח כמקום מפגש חשוב לזכריםונקבות ומקום מסתור לעת לילה.

זוג גלפיריתיים מהמין Pygopleurus cf israelitus מזדווגות על כלנית.

דבורים וחיפושיות הן לא מאביקות יחידות של הכלנית, מאביקים קטניםוחשובים הם חרקים זעירים בשם תריפסים Thysanoptera.אלה יכולים לשאת מספר קטן מאוד של גרגרי אבקה (18 בממוצע) אבל נראה שבשל מספרםהעצום, שכיחותם (נפוצים למדי על כלניות) ויכולת המעבר בין פרחים, תרומתם להאבקהמשמעותית.

זעירים מאוד, התריפסים הללו מספקים שרותי האבקה חשובים לכלנית.

גם זבובים מהווים מאביקים חשובים לפרחי הכלנית. במחקרו מצא שמידענציגים מחמש משפחות שונות המבקרים את פרחי הכלנית וישנם נוספים כמו הסוג עוזיה Usia והסוג Parageronממשפחת הבומביליים Bombyliidae המבלים את רוב זמנם עלהפרחים ואף מזדווגים עליהם.

זוג בומביליים מהסוג Parageron מזדווגים על הכלנית.

ועדיין לא מנינו את כל המבקרים של הכלנית. רובם לא תורמים דבר לפרחיםויש מהם שנזקם מרובה. כלניות מכילות רעל חזק בשם אנמונין anemonin,הדוחה טריפה של מרבית אוכלי העשב אך ככל הנראה אינו מהווה מחסום בקרב חרקיםצמחוניים, לפחות לא לחלקם.

בראשית הפריחה, כאשר הכלנית היא הפרח הדומיננטי בשטח, היא מהווה מקורמזון לחרקים הניזונים מעלי הכותרת, השחלות ולאחר מכן מהאבקה. בסקירה שערך שמידענמצאו באזורים שונים כ 30%-70% מהפרחים אכולים בדרגות נזק שונות. עפ"י שמידע,הפרחים פגיעים במיוחד בשלב הנקבי, כאשר השחלות עדיין רכות.

בין הנזונים המשמעותיים בפרחי הכלנית אפשר למנות נימפות של חרגולים וחגביםממינים שונים, פשפשים ממשפחת הרכנפיים וזחלי פרפרים, בעיקר משפחת התנשימתיים. מענייןשלא רואים נזקים לעלים הירוקים, אולי ריכוז הרעל בהם מהווה גורם דוחה.

זחל לא מזוהה של תנשמית מסיים לכלות את איברי הרבייה הנקביים של הכלנית.

עדת נימפות של חרגולים (ככל הנראה של מגלית איסופיה)
שכיסחו את פרח הכלנית כמעט לגמרי.

שפע החרקים בסביבת פרחי הכלנית לא נסתר מעיניהם של הטורפים וכאלו ישבשפע. הרוב המכריע שלהם הם עכבישים שונים המציבים על הפרחים מארב כמו סרטבישיים Thomisidae, ציידיים Oxyopidae, ענבלניים Pisauridae ועוד, או מיניםהבונים מטווי ציד בין הפרחים ועליהם כדוגמת מינים קטנים בני משפחת הגלגלניים Araneidae.

סרטביש מסוג קסיס Xysticus בסעודת דבורת דבש שלא ידעה להבחין מבעוד מועד בסכנה המתרגשת.

סרטביש הפרחים Thomisus onustus שוקד על ארוחת בוקר של זבוב עסיסי..

עפ"י שמידע; הכלנית מצוייה בקונפליקט מתמיד בין מידת ההשקעהבמשיכת חרקים. מחד - חרקים חיוניים להצלחת האבקה, מאידך - חרקים עשויים לגרוםלשחלה ולביציות נזקים חמורים. שמידע מציע פיתרון לסוגיה הזו המסבירה גם את היתרוןהיחסי בלהיות פרוטוגיני.

מעקב אחרי התפתחות הפרח מהשלב הנקבי לשלב הזכרי מראה הבדלים ניכרים.בשלב הנקבי, הקצר יותר מהשלב הזכרי, הפרח קטן יחסית ומרכזו מוצנע. בשלב הזכריהכותרת גדולה בהרבה ומובלטת באמצעות טבעת לבנה המהווה שלט פרסום בולט. מחקרים עלצמחים אחרים הראו שחרקים נוטים להעדיף פרחים גדולים ונוטים לחזור לפרחים שסיפקוגמול איכותי (ניכר במיוחד אצל גלפיריתיים). נמצא שהחלק האדום והאבקנים השחוריםאינם מחזירים אור בתחום העל-סגול ואילו הטבעת הלבנה בוהקת בתחום זה ולפיכך היאבולטת לחיפושיות ודבורים המשמשים מאביקים משמעותיים - בשלב הזכרי יש השקעה בפרסום.בשלב זה מספק הפרח גם גמול - כמות גרגרי אבקה גדולה, המספיקה גם לשמש כמזון מפתהוגם להיצמד למבקרים כדי שיעברו לפרח אחר בביקור הבא. מסתמן איפה שהשלב הזכרי מותאםיותר למשיכת חרקים מהשלב הנקבי.

ההסבר טוען שהשלב הנקבי אינו זקוק לביקורים רבים של מאביקים כדי להשיגהאבקה יעילה. הוא גם מציע גמול פעוט למבקרים. הסיבה לכך טמונה כנראה בהסתברותלפגיעה באיברי הרבייה הנקביים. שמירה על צניעות עם כך משמעותה פחות ביקוריםוסבירות נמוכה יותר לפגיעה משמעותית בשחלות והביציות.

חגב קטן (מנוון כנפיים) מהמין קטכנף המדרונות Pareuprepocnemis syriaca
מין זה מחבב מאוד את פרחי הכלנית.

פורטוגיניה מאפשרת לכלנית להתגונן מפני טריפה בשתי דרכים:

1. חשיפה מינימלית של השחלה בשלב הרגיש שלה. בתום השלב הנקבי השחלהמתקשה והופכת פחות אטרקטיבית. בפרח פרוטאנדרי protandry השחלה פגיעה לכל אורך השלב הזכרי ומתקשה רק בתום הפריחה.

2. השקעת פרסום מצטמצמת לשלב הזכרי (חסכון במשאבים ופרסום ממוקד) שאזהכותרת גדלה והופכת בולטת עבור מאביקים פוטנציאליים.

ענבלן Pisaura mirabilis במארב גלוי על פרח הכלנית.

הכלנית המצויה ניחנה בגמישות אקולוגית רבה. היא גדלה בבתי-גידולמגוונים באזורים גיאוגרפיים שונים. הטיפוסים השונים של הכלנית, הנבדלים גם בצבעיהפרחים ובדרישות האקולוגיות, מאפשרים לה לתפוש נישות מגוונות באותו בית-גידול. היאמושכת קשת רחבה של מאביקים מקבוצות שונות המופיעים במועדים שונים וכך מתאפשר לה להאריךאת עונת הפריחה (חורף, אביב).

הגמישות האקולוגית של הכלנית מהווה בסיס למארג סביבתי עשיר הכוללמאביקים, וטורפים הנסמכים על שפע המזון והמחסה שמספקת הכלנית, אם באופן ישיר אועקיף.

אז איפה רואים את כל זה? הכל בשדה. צאו לשטח, מצאו כלניות והציצופנימה בזהירות או המתינו לבוא המבקרים. עם קצת סבלנות ועין חדה, גם אתם תוכלולמצוא מבקרים לרגע, ציידים במארב או בעיצומה של סעודת מלכים.

מקורות נבחרים:

הנקבה הצנועה והזכר המתבלט, אבי שמידע, שירידניאל,תוך טבע וארץ 264 תשנ"ד 3/94

האדומים, אורה הורוביץ, יריב עברי, מיכה לבנה, טבע וארץ 306, מרץ 1988

השפעת משטר רעייה על גיאופיט בעל פרחי ראווה - כלנית מצויה, רחלישוורץ – צחור, אבי פרבולוצקי, רפי איתן, גידי נאמן, 2004

Pollination ecologyof the red Anemone coronaria (Ranunculaceae): honeybees may select for earlyflowering Tamar Keasar, Avi Shmida, Asaph Zylbertal, 2008)

Red Anemone Guild Flowers as Focal Places for Mating and Feeding byLevant Glaphyrid Beetles, Tamar Keasar, Ally R. Harari, Guido Sabatinelli,Denis Keith, Amots Dafni, Ofrit Shavit, Asaph Zylbertal and Avi Shmida, 2010

Red display flowers of the Mediterranean A. Shmida, Israel Land and Nature, 1981

Red bowl-shaped flowers: convergence for beetle pollination in the.Mediterranean region. A. Dafni, P. Bernhardt, A. Shmida ,B. Y. Ivri, S. Greenbaum, Ch. O'Toole andL. Losito, 1990

מִבְרָשׁ לָגוּרִי - רב-רגל זעיר

2012-01-11T21:35:00.000+02:00

סוף שנת 2011 זימן לי כמה מימצאים לאשגרתיים, ככל שזה נוגע לפרוקי-רגליים. אחד מאלה התרחש בסופ"ש האחרון של דצמבר,בחורשת האיקליפטוסים של פארק הירקון בת"א.

איקליפטוסים הם עצים מהירי צמיחה וקליפתםמתחדשת תדירות. יש מינים המשירים את קליפת העץ בתדירות גבוהה וזו נותרת רפוייהסביב הגזע ומשמשת כבית-גידול משמעותי עבור מינים רבים וכמחסה קבוע או מזדמן עבוראחרים. חשיבותה של הקליפה כמחסה גוברת בחורף, כי אז היא נותנת מחסה למינים המוצאיםתחתיה מחסה מהקור והגשם. באחת הרשומות העתידיות אקדיש מקום לחלק מהיצורים הללו, בינתייםאתמקד באחד המעניינים והלא שגרתיים ואפשר להגיד גם נדירים.

אחד המימצאים שנמצאו תחת קליפתם של מספרעצים היה פרוק-רגליים זעיר, שאלמלא היה מתגודד ויוצר כתם קטן כהה על הגזע, ספק אםהייתי מבחין בו באותה קלות. היה זה רב-רגל זעיר ושעיר, שבשיא גודלו מגיע לשלושהמילימטרים ובמראהו מזכיר יותר זחל של חיפושית ממשפחת העוריתיים Dermestidae מאשררב-רגל טיפוסי שאנו מכירים כשוכן תחת אבנים.

התגודדות של מברש לגורי כפי שנחשפה מתחת לקליפת העץ.
התמונה מראה קהילה מעורבת של בוגרים וצעירים.

מאחר ולי זו הפעם הראשונה שאני נתקל במיןהזה, לא ידעתי באותו הרגע במה אני צופה ולכן, בנוסף לתיעוד מצולם, אספתי מספרפרטים כדי להתבונן בהם, בבית, תחת הגדלת הבינוקולר.

ואכן, תחת עוצמת ההגדלה של המכשיר יכולתילהבחין היטב במה שקשה היה גם בעזרת עדשת המצלמה, ליצור הזה יש יותר מידי רגליים;13 זוגות אם לדייק, ברור היה שאין מדובר בחרק אלא ברב-רגל זעיר מאוד. כאן באלעזרתי כרך 2 של אנציקלופדיית החי והצומח של א"י - חסרי חוליות יבשתיים,ובעמוד 120 נמצאה התשובה: מִבְרָשׁ לָגוּרִי

- שם הולם, אם כי מוזר במקצת עבור יצור ביזארי שכזה. גם השם המדעי; Polyxenus lagurus, מעיד על המוזרות. שם הסוג Polyxenus נגזר מיוונית במשמעות"מאוד מוזר". Lagurus נגזר מיוונית במשמעות זנב.


מבט גחוני אל הרגליים, פתח המין (a) וזוג מברשות הזיפים בקצה הבטן.

לרבי-הרגליים Diplopoda השכיחים והמוכריםלרובנו; גוף מאורך מבריק, נטול זיפים כמעט ועשוי טבעות נוקשות. הללו מתכנסים תחתתת-המחלקה רבי-רגלים קשים Helminthomorpha.מברש לגורי משתייך לתת-מחלקת רבי-רגליים רכים Penicillata (Pselaphognatha)- קבוצה פרימיטיבית המוכרת ממאובני ענבר שנמצאו בלבנון ומשויכים לקרטיקון התחתון. הקבוצה כוללת רק כ 60 מיניםבכל העולם, שגודלם לא עולה על 5 מילימטרים וכיסוי גופם רך, גמיש ועוטה זיפים קצריםוצפופים.

עפ"י החי והצומח, בישראל כ 5 מינים מ 4סוגים, המשתייכים כולם למשפחת המברשיים Polyxenidae.מברש לגורי הוא ככל הנראה הנפוץ בהם, אם כי מהכתובים לא ברורה תפוצתו בפועל. בספרמוזכר שהוא מצוי תחת קליפות איקליפטוסים בשמורת החולה ובשפך נחל שורק. הוא כנראה מצויגם ברמת הנדיב (כרמל). הימצאותו בחורשת האיקליפטוס לא מפתיעה מאוד, לאור המאפייניםשל חורשת האיקליפטוסים המוצלת והלחה של פארק הירקון. מין נוסף בסוג מברש; Polyxenus chalcidicus, מוכר מאזור להב.

למִבְרָשׁ לָגוּרִי תפוצה רחבה באירופה(אחד המינים הבודדים של רבי-רגליים המגיעים עד לחוג הארקטי) ובצפון אמריקה. מוכרתאוכלוסייה גם ממרכז הסהרה. האוכלוסייה בישראל היא דו-זוויגית (זכרים ונקבות).

נראה שמין זה מצוי רוב תחת קליפות העצים, שםהוא מוצא את מזונו; אצות חד-תאיות וחזזיות. עפ"י דווחים מאירופה הוא עשוילהימצא גם תחת אבנים, בתוך נשורת עלים, בסדקי קירות עתיקים ואפילו בקיני נמליםמהסוג Formica.

גפי ההליכה מצויידות בציפורניים וכריותהצמדה, המאפשרות להיצמד היטב גם למצע חלק. בשעת סכנה הם מתכווצים, נצמדים למצעומסמרים את הזיפים.

אוכלוסיות המברש לא נמצאות לבדן תחת הקליפה.
הן מצויות בצוותא עם פסוקאים (הקטנים מהם)
וגם זנבזיפאים שונים, אקריות וזחלי חיפושיות.

מברש לגורי הוא מין מתגודד וניתן למצואאותו בקהילות (עשרות פרטים) מעורבות של צעירים ובוגרים. בניגוד לרבי-רגליים קשים,התנהגות הרבייה אינה כוללת מגע ישיר בין הזכר לנקבה. הזכר אורג מטווה ממשי המופרשמרגליו ומפריש עליו שתי טיפות זרע. לאחר מכן הוא מותח בניצב למטווה קורי הכוונההמנתבים (בעזרת פרומון?) נקבה המגיעה לאתר. הנקבה קולטת את זרע לפתח המין ומתעברת.

באירופה מוכרות גם אוכלוסיות של נקבות בלבדהמתרבות ברבייה אל-מינית והן נבדלות בצורה מנקבות מיניות. רבייה אל-מינית ברבי-רגלהיא תכונה המוכרת מאוכלוסיות בבתי-גידול קיצוניים. ואכן בהשוואה בין אוכלוסיותבמקומות שונים באירופה נמצאו יחסים משתנים של גודל אוכלוסייה בין זכרים ונקבות.בדרום צרפת מהווים הזכרים כ 42% מאוכלוסיית הבוגרים. בהולנד 39% בדנמרק רק 8%ובפינלנד זכרים הם נדירים מאוד. דפוס זה מראה על מגמה של ירידה בכמות הזכרים ככלשמצפינים ועליה מנגד ברבייה אל-מינית. תכונה זו מעידה על גמישות רבייתית ומהווה ככלהנראה יתרון יחסי גם בתנאים לא קיצוניים ועל כך מסיקים מתפוצתם הנרחבת והימצאותםגם באזורים חריגים כדוגמת אזורים הרריים של הסהרה.

הביצים מוטלות בין הקליפה לגזע והנקבהמשירה זיפים קוצניים על גושי הביצים הדביקים, ככל הנראה במטרה להגן עליהן מאקריותטורפות וחיפושיות.

אורך הזחל הבוקע 0.9 מ"מ והוא מצויידבשלושה זוגות רגליים. במהלך 7 מחזורי התנשלות מושלמים כל הפרקים וזוגות הרגלייםולאחר כ 6-7 חודשים מגיע הפרט לשיא אורכו; כ 3מ"מ ולבגרות מינית.

כבוגרים חיים המברשניים עוד כשנתיים ובמהלךהזמן הזה הם יתנשלו עד כ 3 פעמים בשנה.

מברש לגורי כפי שהוא נראה בהגדלה תחת הבינוקולר.

רבי-רגליים הם קבוצה עתיקה מאוד שלא השתנתהמהותית עוד מתור הסילור. במקביל להם, עברו החרקים אבולוציה מרשימהוהם מהווים עבורם את האוייב המשמעותי. מרבית רבי-הרגליים משתמשים בהגנה כימית כנגדאוייבים והם מצויידים בבלוטות המפרישות חומרים חריפים ונדיפים הדוחים את מרביתהטורפים. בני סדרת המברשים אינם נוקטים בהגנה כימית ולהרחקת אוייבים הם משתמשיםבהגנה מכנית של השרת זיפים קשים ועוקצניים הגורמים לאוייב מטרד משמעותי.

מחקר שנעשה בארה"ב (Eisner et al. 1996) בדק את תגובת ההגנה שלמין קרוב, Polyxenus fasciculatusכנגד מתקפת נמלים. נמלים מהוות איום משמעותי על רבי-רגליים זעירים. מיני נמליםרבות, המשוטטות גם תחת קליפות עצים, הן טורפות אגרסיביות שאינן מהססות לתקוף כל מהשעשוי לשמש כמזון.

תוצאות המחקר הראו שבתגובה להתקפה של נמליםקטנות מהסוג בנאית Crematogasterוסוג נוסף, נקט המברש בהתגוננות אקטיבית. רבי-רגליים אלה מצויידים בציצת זיפים כפולהבקצה הבטן. בתגובה להתקפה המברש מורח את הציצה על הנמלה והזיפים המצויידים בזיזים לאורכם ובקרסיםמיקרוסקופיות בקצה (ראו איור), נתפשים בזיפי הנמלה וגורמים לה אי נוחות מרובה,לעיתים עד מוות. ככל שהנמלה מנסה להסיר את הזיפים כך הם נצמדים יותר והנמלה נאלצתלהפסיק את המתקפה.

המחקר מציע שאקט הגנה כזה מתאים כנגדפרוקי-רגליים נוספים. רוב פרוקי-הרגליים הטורפים מצויידים בזיפים זעירים ואלהרגישים במיוחד לזיפי ההגנה של הרב-רגל.

תיאור מרשים של חלקי הגוף של מברש לגורי.
משמאל אפשר לראות את מבנה הזיף המשונן שבציצת הזיפים.
האיור מתוך: Acari, Myriopoda et Scorpiones hucusque in Italia reperta diAntonio Berlese, del 1889

קליפת עצים משמשת מחסה לטורפים פוטנציאליםרבים כמו עכבישים, זוטקרבים, נדלים וחיפושיות טורפות שונות או הזחלים שלהם. ואכן, תחתקליפות גזע האיקליפטוסים בירקון מצאתי גם זוטקרב, עכבישים וחיפושיות ממשפחת הרצניתיים.

עם זאת ההגנה הזו לא מושלמת. באזורים הניאוטרופייםמוכרת נמלה מהסוג Thaumatomyrmex המצויידת בסתות ארוכות וחזקות, שרבי-רגליים זעירים משמשים לה מזון כדרךשגרה והיא מתמודדת בהצלחה עם הזיפים הבוגדניים.

אחד מהפרטים שאספתי בסיור והוכנסו לבית-גידולקטן נטרף ע"י רגלביש קצר-רגל שהיה באותו קופסת גידול.

אחת התכונות החשובות של ציצת הזיפים אצלהמברשיים, היא היכולת שלה להתחדש. כאמור רבי-רגליים מתנשלים גם לאחר הגעתם לבגרותמינית ומברשיים אינם חריגים. כאשר מברש מגיח מהנשל הוא מצויד בציצת זיפים חדשהומוכנה לשימוש, גם אם הוא איבד זיפים לפני כן. בעבר נמצא שאובדן זיפים אצל מברשלגורי מזרז את ההתנשלות הבאה.

השרת זיפים כמנגנון הגנה מוכר מקבוצותנוספות. בעכבישים תופעה זו ידועה בקרב הפרווניות (טרנטולות). היא מופיעה בזחליפרפראים אחדים הנמנים על משפחות שונות. למשל: דובון הקורים, טוואית הארכובית ועוד.באופן קצת אחר נעשה בה שימוש ע"י עשים המשירים בקלות יתרה את קשקשי הכנפייםכאשר הם באים במגע עם קורי עכביש דביקים וכך הם יכולים להיחלץ מרשת הציד.

השרת זיפים מוכרת גם אצל זחלי חיפושיותממשפחת העוריתיים. זיפי הזחלים מצויידים לאורכם בקרסים זעירות והם משמשים להגנהיעילה כנגד נמלים ופרוקי-רגליים טורפים אחרים. הדמיון החיצוני בין מברשיים לזחלי עוריות והדמיון בבתי-הגידול והאוייבים, מעלה את הסברה שמדובר במקרה קלאסי של אבולוציה מתכנסת (convergence) - התפתחות של תכונותדומות או התנהגות דומה בקרב יצורים ממוצא שונה ובאופן בלתי תלוי זה בזה.

מקורות נבחרים:

החי והצומח של ארץ-ישראל, כרך 2, חסריחוליות יבשתיים, 1985

MillipedeDefense: Use Of Detachable Bristles To Entangle Ants, Thomas Eisner, Maria Eisner,and Mark Deyrup. 1996

Millipedes:keys and notes for the identification of the species, J.Gordon Blower, 1985

SubclassDiplopoda - what-when-how

Отряд Кистевики

Myriapoda

אדם וחרקים - אחים לטבע

2011-12-30T18:25:00.000+02:00

רשומה זו התגבשה בחודשים האחרונים מתוךשאלות ותהיות העולות לפרקים בפורומים ציבוריים שונים ברשת, ולאו דווקא אלו הדניםבחרקים (ראו דוגמא קלאסית שמצאתי לאחרונה). שאלות כדוגמת: למה יש יתושים?, האם חרקים הם בע"ח? האם חרקיםמסוכנים וצריך להרוג אותם?

שאלות יסוד, בעיקר של ילדים ונוער, העוסקותבטיבם ומהותם של יצורים חיים בעולמנו ומתוך כך גם בתהייה על זכותם המוסרית לקיום. שאלותכגון אלו נובעות הן מסקרנות גרידא, מתוך קריאה בספרים או ברשת ולעיתים גם ממפגשבלתי-אמצעי עם בע"ח ובהם חרקים. מפגשים המהווים לחלקם טראומה קטנה או גדולה, הנובעתביסודה מבורות ודעות קדומות.

בוּרוּת ודעות קדומות מזינות, בין השאר, יחסשלילי או אדישות לסביבת המחייה (הקרובה והמורחבת) בה שרוי האדם. הסביבה על כלרבדיה הופכת לנטל שצריך להיפטר ממנו או לעבור שינוי דרסטי כדי להפוך אותו נוח יותרלעיכול.

כאשר אדם תופש את סביבת חייו כחפץ (שאפשרלזהם או למכור לכל המרבה במחיר), כאשר ילד מועך חיפושית, ככה סתם או מתעלל בחגבחסר מזל, כי הם "שונים", "חסרי ערך" או "רעים", הריזה איתות ברור המצביע על פער גדול בתפישה של אדם כזה את הסביבה בה הוא חי - היותוחלק ממערכת טבע גלובלית, על כל המשמעויות שלה.

היכולת של הזולת לקבל את האחר והשונה,מתחילה בהבנה בסיסית מהו אותו אחר. ברשומה זו אנסה, בעזרת תשובות בסיסיות על סדרתשאלות יסוד (שאלות הדומותבמהותן לאלו שהיוו את מניע לכתיבת הרשומה), להבהיר מהם חרקיםומתוך כך לדון בשאלה המוסרית על זכותם של החרקים להתקיים בעולם הזה.

מטרת הרשומה לתת (דרך עולם החרקים) בידי הורים, מחנכים ולכל המתעניין כלי*ראשוני מסייע, להתמודדות ערכית עם סוגיות יסוד הנוגעות למקומו של האדם בסביבתוובאחריות שלו כלפי אותו מרחב וכלל הנמצאים בו, קטנים כגדולים.

רשומה זו בנוייה מסדרת שאלות ותשובות, כאשרחלקה הראשון מספק מענה ראשוני לשאלות משנה העוסקות בשאלה המורחבת; האם חרקים (כמייצגים לעניינינו את כל פרוקי-הרגליים) הם יצורים חיים, שווים לנו? חלקה השני מציג שאלות בתחום המוסר ומנסהלענות עליהן גם בהקשר הרחב, של הקשר בין האדם לסביבה בה הוא חי.

הקו המוליך את התשובות בחלק הראשון, מתאפייןבהקבלה של תכונות יסוד בחרקים לתכונות דומות בבני האדם. אין המטרה כאן להסבירכיצד פועל חרק, אלא לייצר הזדהות עם האחר על-ידי הבנת הדומה והשונה בין שניהצדדים.

מתוך התובנה שלחרקים ולבני אדם יותרמהמשותף מאשר השונה, פונה החלק השני לא רק לרגש הסובייקטיבי ומציג את החרקים(ועולם הטבע אותו הם מייצגים) כחלק חשוב מעולמו של האדם, חלק שיש להתחשב בו לא רקמתוך צידוק מוסרי טהור, אלא גם מתוך ההיגיון של רווחת האדם עצמו.

האם הם בעלי-חיים? - כן!

חרקים הם בע"ח לכל דבר. מתקיימים בהםכל המאפיינים הבסיסיים המגדירים בע"ח: הם רב-תאיים, הם ניידים, הם אירוביים;כלומר, מפיקים אנרגיה בעזרת נשימת חמצן, הם צרכנים; צורכים מזון המשמש לבנייתרקמות והפקת אנרגיה והם גדלים ומתרבים. מידע נוסף על מאפיינים של חרקים אפשר למצואברשומה "חרק - מה זה בכלל?"

האם הם נושמים? - כן!

חרקים צורכים חמצן ומייצרים אנרגיה באופןהזהה לנו ולמרבית האורגניזמים האחרים בעולמנו. בניגוד לבעלי-חוליות, אצלם החמצןמגיע מהריאות לרקמות ותאים דרך ההמוגלובין שבדם, בחרקים חמצן מגיע לרקמות באופןישיר, בפיעפוע (דיפוזיה), דרך מערך מסועף של צינורות נשימה המובילים את החמצן מפתחיםחיצוניים המצויים בצידי הגוף. מערכת זו נקראת טרכיאות וכל טרכיאה (ביחיד) מסתעפת בתוך הגוףלצינורות דקים יותר ויותר (טרכיאוליות) המקושרים ישירות לרקמות הצורכות חמצן.

האם יש להם דם ולב? - כן!

יש להם דם ולב, אולם במתכונת שונה משלנו.אצל בעלי-חוליות מערכת הדם סגורה, הדם מובל אל התאים בצינורות (עורקים, ורידיםונימים) ונדחף ע"י משאבת הלב. בחרקים מערכת הדם פתוחה. למערכת זו יש שם מיוחד- המולימפה.

הדם או בשמו המדוייק - נוזל ההמולימפה,ממלא את כל חלל הגוף שאינו מכיל את מערכת הנשימה ואיברים פנימיים. הוא אינו מובילחמצן, אלא מהווה תווך דרכו מועברים בגוף, חומרי מזון, הורמונים ופסולת. להמולימפהתפקיד חשוב בהגנה על גוף ובריאות החרק.

במרבית החרקים נוזל ההמולימפה אינו אדום. צבעומושפע מהרכב המזון שחרקים אוכלים וחומרים אחרים המומסים בו.

הלב הטיפוסי בחרקים עשוי צינור אורכי והואמתפקד כמשאבה המסייעת להניע את נוזל ההמולימפה לכל חלקי הגוף. בדומה ללב שלנו, הואפועם בעזרת שרירים.

האם יש להם מוח? - בערך!

המוח שלנו, ביחד עם מערכת העצבים המרכזית,שולט בכל פעולות הגוף; פעולות רצוניות (אכילה, הליכה) ובלתי רצוניות (נשימה, עיכול).בחרקים נמצא מערכת עצבים מרכזית המורכבת מצבירי תאי עצב. כל צביר כזה נקראגנגליון. גנגליונים מצויים כזוגות בכל אחד מפרקי הגוף (סגמנטים) של החרק.

גנגליונים מתפקדים כמרכזי שליטה והם אחראיםעל תפקודי גוף שונים, בעיקר מוטוריים (תנועה) ואסוציאטיביים (למידה) וגם ביולוגיים(התפתחות, הורמונים, רבייה). באיברים מסויימים כמו חטיבת הראש, הבנויה מהתאחות שלסגמנטים שונים, מוצאים התאחות של מספר גנגליונים לאיבר מורכב יותר, המכונה "מוח".ובחרקים מפותחים יש לפחות שלושה כאלה. כל ה"מוחות" ושאר הגנגליוניםמחוברים זה לזה במערכת מסועפת של עצבים וכולם מתפקדים בתיאום.

בהשוואה לאדם, "מוח" החרק הטיפוסיפשוט מאוד ועם זאת הוא הרבה יותר מורכב ומתוחכם מכל מחשב מתקדם שמצוי בידי האדם והכלבמימדים זעירים להפליא.

האם הם סובלים / מרגישים כאב? - לא יודעים

נושא הכאבבחסרי-חוליות הוא מורכב ושנוי במחלוקת. לאור חשיבותו, אגע בו בקצרה מבלי להיכנסלכל המחלוקות וההסתייגויות.

כאב מוגדר כגירוי עצבי וחוויה רגשית,המתקשרים לרוב לנזק ממשי או אפשרי לרקמות. אצל בע"ח עיליים, חלקו של הרכיבהרגשי משמעותי מאוד, עד כדי שתחושת כאב ממשית יכולה להופיע ללא פגיעה פיסית כלל.

תחושת הכאב הפיזי כפי שאנחנו מכירים אותה,היא מנגנון הגנה ביולוגי שנועד לשפר את הסיכוי של הפרט לשרוד דרך למידה וצבירתנסיון. אם פרט חווה כאב כתוצאה מפעולה או התנהגות מסויימת, הוא עשוי בעתיד להימנעממנה שוב, ולהגדיל את הסיכוי שלו לשרוד. מכך אנו למדים שכאב מתקשר ישירות ליכולת למידהוזיכרון ולביצוע הקשר בין פעולה ותגובה. אם טבלנו בטעות אצבע במים חמים מידיונכווינו, חוויה זו תלמד אותנו להיזהר להבא מהתנהגות דומה.

הידע שלנו על זיכרון, צבירת נסיון והתנהגותנלמדת בחרקים רחוק מלספק. אומנם חלק ניכר ממנו מגיע מחקר חרקים חברתיים כמו דבוריםונמלים, אך הוא מוכר גם בקבוצות חרקים פרימיטיביות יותר.

מקובל שהבסיס להתנהגות זו מוטבע גנטית וקשורלרוב בלימוד של מאפייני סביבה, הערכת סכנות, העדפת מזון וחיסכון באנרגיה. למשל:דבורת הדבש לומדת לקשר בין גמול (צוף) לפרחים מסויימים (צבע, צורה). נמלים לומדותלמצוא את הדרך לקן בעזרת מאפיינים סביבתיים המשמשים נקודות ייחוס. חרקים טורפים (וגםעכבישים) פעילי לילה, לומדים לקשר בין מקור אור מלאכותי, לסיכוי גדול יותר לצודחרקים אחרים הנמשכים לאור. יש גם לימוד הקשר בין סכנה למצב מסויים. למשל; תיקניםנוטים לברוח מאור = חשיפה לטורפים. אפשר ללמד תיקנים לפעול גם בתנאי אור, כאשר הםלומדים שאין בכך כל סכנה קיומית.

בדומה לנו, חרקים מרגישים את הסביבה בה הםחיים, לעיתים קרובות ביתר רגישות מאתנו. גוף החרק מוקף חיישנים רבים המקבלים גירוייםומידע שוטף על הסביבה (מגע, אור, ריח, טעם, צליל, טמפ', כיוון רוח, לחות ועוד),מידע המסייע לשרוד בעולם שבו אין בד"כ הזדמנות שנייה. אין ספק שמערכת חישהכזו מסוגלת לחוש גם בפגיעה פיסית ברקמות. מכאן עולה השאלה; האם המערכת העצבית שלחרקים מסוגלת לתרגם פגיעה פיזית לגירוי של כאב או פחד?

מערכת העצבים וה"מוח" של החרקיםהיא מערכת פשוטה ומוגבלת. מערכת זו חסרה את המערך העצבי המוחי (המערכת הלימבית המוכרת אצל בעלי-חוליות)המתרגם גירוי עצבי שלילי (כאב) לתחושה אמוציונלית (למשל פחד). מאידך יש מחקרים המצביעיםעל הימצאות אופיואידים וקולטנים שלהם בחסרי חוליותוגם בחרקים. אופיואידים המשמשים גם בתהליכי תגובה למתח וכאב.

בעלי-חיים רבים כולל בקטריות (החסרותלחלוטין מערכת עצבית), בורחים כתגובה לגירוי שלילי ועם זאת מוסכם על רבים מהחוקריםשתגובת הבריחה אינה מעיד בהכרח על תחושת פחד. בדומה לכך, אורגניזמים המגיביםלגירוי פיזי שלילי, אינם מרגישים בהכרח כאב, אלא מגיבים לגירוי עצבי שלילי באופןהמתאים ביותר לטיב הגירוי. למשל ניתוק מגע או העמדת פני מת.

ניתן למצוא שפע עדויות התנהגותיות במעבדהובטבע המדגימות כיצד חרקים מתפקדים בתגובה לפגיעה פיסית. למשל: חרקים עם פגיעות משמעותיותשאינן פטאליות, בבטן או בראש, ממשיכים לאכול ולהתנהג כרגיל. חרקים נגועים בטפיליםפנימיים מראים התנהגות שגרתית, גם כאשר הטפיל מכלה רקמות פנימיות. חרקים הנמשכיםלאור בעל טמפ' גבוהה (מדורה למשל), אינם נמנעים מהאש והם נשרפים חיים. חגב יכול להמשיךלאכול, בעודו נאכל בעצמו ע"י טורף כמו גמל-שלמה, עד רגע המוות. עם זאת, דוגמאותאלו לא מוכיחות בהכרח שחרקים אינם מרגישים כאב, הם כן מדגישות, בעקיפין, אתההבדלים שבין המערכות העצביות של חרקים מול בעלי-חוליות.

משך החיים של רוב החרקים קצר, לעיתים מאוד.בתנאים הללו אין לכאורה יתרון לפרט בלימוד מנסיון מכאיב, ולכן סביר שלחץ סלקציהאבולוציוני לטובת התפתחות תחושת כאב הוא שולי, אם בכלל קיים. אין בכך גם הגיוןאנרגטי, מול הצורך באחזקת מערכת עצבית מורכבת הנדרשת כדי לנתר כאבים ולתעד אותםבמערכת הזיכרון הרגשית, מערכת עצבית כזו דורשת משאבי אנרגיה יקרי ערך, המנותבים תחתזאת להישרדות בסיסית ורבייה.

הערכת כאב ותפישת הכאב בבני-אדם מורכבתמאוד, השלכה של מדדים בהם אנו מעריכים ומבינים כאב בבע"ח אחרים, מסובכת עודיותר ומוגבלת מאוד. ככל שבעל החייםדומה פחות לבני אדם ומורכבותו פחותה יותר, כך הערכת הכאב הופכת להיות יותר מסובכת.

למרות שהמדע המודרני עדיין אינו מסוגל לפרשהתנהגות חווייתית סובייקטיבית של בע"ח אחרים, מאזן ראיות מתחומי מחקר רביםמראה שחרקים אינם מפרשים גירוי עצבי קיצוני (כפגיעה פיזית) ככאב, לפחות לא בצורההמנטלית שאנחנו מגדירים ומפרשים ככאב וסבל.

האם הם מסוכנים? יש ויש

המדע מכיר בשמות למעלה ממיליון מיני חרקיםוהערכה המקובלת שיש עוד כמה מיליונים שלא הוגדרו או התגלו עדיין למדע. ביחס למספריםהללו, כמות המינים המוכרים כמזיקים או מסוכנים לאדם, מועטה מאוד ונאמדת באלפים. רקמאות מהם נחשבים מסוכנים מאוד לאדם (ארסיים מאוד או מעבירי מחלות מסוכנות). מתוךאלה המסוכנים, רק מינים מועטים באים במגע יום-יומי עם רוב אוכלוסיית האדם.

רוב החרקים לא מוצאים בנו עניין באופןישיר, אנחנו פשוט לא מעניינים אותם. מינים מעטים מאוד נמשכים ישירות אלינו אולמזון שלנו. חלקם עשוי להעביר, במגע איתנו או המזון שלנו, גורמי מחלה ובשל כך הםעשויים להיות מסוכנים.

בשום שכל ניתן להתמודד עם מרבית החרקיםהמסוכנים או המזיקים לנו, וזאת מבלי להזיק משמעותית לחרקים מועילים, לסביבה ובסוףלנו. מידע נוסף על חרקים מסוכנים אפשר למצוא ברשומה "מי עוקץ, מי נושך ולמה דווקא אותי"

האם הם חשובים? כן!

בהמשך לשאלה והתשובה הקודמות. חרקים, באשרהם, חשובים מאוד למין האנושי ולא רק באמות מידה של נזק ותועלת. החרקים מהווים חלקבלתי נפרד מכל מערכת אקולוגית. אם נוציא את החרקים מהמשוואה הזו, העולם שלנו לאיהיה דומה כלל למה שאנו מכירים היום. ללא חרקים כל המערכת האקולוגית העולמית,המשפיעה בין השאר גם על איכות הקרקע, איכות המים ואפילו האקלים, תקרוס ועימה עתידושל העולם המוכר לנו (עד כדי הכחדת המין האנושי ומינים רבים אחרים).

יש לא מעט חרקים המביאים תועלת באופן ישירלאדם (למשל: האבקת פרחי פירות וירקות, ניטור סביבה או השבחת קרקעות). רבים אחרים, בהםגם הנחשבים כמזיקים, מספקים מקור ידע טכנולוגי והשראה לפיתוחים מדעיים, רפואיים והנדסיים.

יש לאדם הרבה מאוד מה ללמוד מעולם החרקיםואנו רק בתחילת הדרך. הטבע "מציע" לנו פתרונות שנוצרו באבולוציה שלמיליוני שנים. פתרונות שאין בידי האדם לפתח בעצמו, גם בעשרות שנים של מחקר.

מידע נוסף על חשיבותם של חרקים בעולמו שלהאדם והתועלת שלהם עבורנו, אפשר למצוא ברשומה "מי צריך ג'וקים"

האם מותר להרוג אותם?

שאלה של מותר ואסור היא ביסודה שאלה שלמוסר. האדם וחרקים מצויים בקונפליקט מתמשך ומתפתח כבר מיליוני שנים, שני הצדדיםמתחרים על משאבים דומים של שטחי מחיה ומזון ודומה שאין פיתרון אלא בהסתלקותו שלהאחר.

בעבר, גם זה הקרוב, הביט האדם על הטבעכמשאב שיש לאלפו ולנצלו לטובתו. כיום אנו מבינים שהטבע אינו משאב בלתי מתכלה ושאיןבידינו את הידע הכוח והמשאבים לשלוט בו כפי שאנו היינו רוצים.

כיום אנו מבינים יותר מתמיד, ועדיין לא במידהמספקת, שהאדם הוא חלק מהטבע, גם אם נדמה לנו, לפעמים, שהוא נמצא עם רגל אחת בחוץ. ככזהאין האדם יכול להתקיים ולשרוד ללא טבע בריא, אשר כל המערכות שלו וכל רבדיו, מתקיימיםבהרמוניה בריאה.

מבינים ועדיין לא מפנימים, הטבע עדיין נתוןלמרמס בלתי מתחשב והתוצאות לא מאחרות להגיע; בדמות שינויים אקולוגיים; מקומיים וגלובליים,הפוגעים גם בנו בני-האדם, ובמיוחד באוכלוסיות חלשות, שאין בידן משאבים לשקם אתעצמן.

חרקים מהווים חלק מאותו טבע, הם רק רכיבאחד במשוואה הבונה מאזן כוחות דינמי, המניע את המערכות השונות על-פני כדור הארץ ומכיווןשכך, הרי פגיעה בחרקים היא גם פגיעה בנו עצמנו.

אם אדם קוטל חרק אחד, מאה או אלף, אין בכךנזק קיומי לאף מערכת אקולוגית. אבל! הרג חרקים הנעשה לשם הרג או מתוך זלזול וחוסרמחשבה, מהווה מתן לגיטימציה להתנהגות שלילית, הבאה לביטוי גם במעשים גלובליים, חמוריםיותר, כפגיעה בשטחים טבעיים או במערכות אקולוגיות נרחבות. פגיעות שכאלו משמידות גםביומסה כבירה של חרקים ובע"ח אחרים, ולכך השפעה אדירה גם על שטחים נוספים, לאפגועים ובסופו של תהליך, פגיעה ישירה ועקיפה באדם עצמו.

חקלאי שריסס שטח חקלאי ללא צורך ממשי אובאופן לא נכון או שאינו חוקי, אולי הרוויח יבול איכותי יותר, אבל קיבל בתמורהסביבה רעילה יותר (לעצמו, למשפחתו ולשכניו), אוכל פחות בריא ודור חדש של מזיקים,עמיד יותר לרעלים, גם לחזקים שבהם.

ילד שהורג, ככה סתם, חיפושית המהלכת לתומה,אולי מפגין כוחניות מעצימה ומקבל סיפוק רגעי כלשהו, אך גם מבליט את חוסר היכולת שלולהתמודד עם משהו שונה (גם אם הוא מסוכן, לכאורה). סיפוק המזין לגיטימציה פנימית, השואבתלעיתים עידוד גם ממקורות חיצוניים ומתירה להתייחס לסביבה, כמו גם לבני-אדם אחרים, באופןדורסני ללא חובת מתן דין וחשבון על מעשיו.

האם חרקים בישראל מוגנים? – כמעט ולא!

ההיסטוריה של שמירת הטבע בישראל מלווהבאינספור מאבקים, חלקם על עצם הלגיטימציה של הטבע לעמוד בזכות עצמו ולא כמשאבהממתין לטובת האדם. כיום מגן החוק בישראל על מרבית בעלי-החוליות ביבשה, באווירובים. למעט חריגים המוגדרים בחוק, כולם מוגנים על-פי חוק ואסור לפגוע בהם גם מחוץלשמורות טבע. לצערנו היכולת של הרשויות לכפות חוק זה מלווה עדיין בקשיים רבים, הנובעים,בחלקם, מתוך בעלי אינטרסים החושבים רק במושגי רווח והפסד כלכליים אישיים או עסקיים,לעיתים פוליטיים וגם מתוך אדישות ציבורית.

בישראל מצב החרקים הרבה יותר גרוע. אצלנוהאחריות על חרקים מצויה בידי משרד החקלאות ופיתוח הכפר, שהוא הגורם הפועל מולהחקלאים, שהם הנפגעים העיקריים מחרקים הנחשבים מזיקים חקלאיים. משרד החקלאות נמנעממתן הגנה גורפת לחרקים, גם בשל העובדה שהדבר יהפוך בהכרח כל חקלאי שמרסס לעברין.

אבל הבעייה העיקרית של חרקים אינה ריסוסיםחקלאיים אלא אובדן שטחי מחייה וקיטוע בתי-גידול. סכנה זו היא האיום העיקרי עלחרקים בישראל ובעולם ועל עולם הטבע כולו.

לאחרונה (2009) זכו מספר מינים של פרפריםלהגנת החוק (קישור), ועם זאת אין בכוח החוק להגן עליהם ממש,כי הגנה ראויה דורשת גם אכיפה פעילה וזו כמעט ולא קיימת. כיום ההגנה היחידה והיחסיתשיש לחרקים, היא באותם שטחים המוגנים תחת חוק שמורות הטבע, בהן מתקיימת הגנה כלליתעל כל ערכי הטבע באשר הם. בשאר השטחים, מופקרים החרקים ופרוקי-הרגליים לטוב ליבושל הציבור והממסד והנכונות המוסרית שלו לשמר את הסביבה הטבעית שאינה מוגנת בחוק.

האם אפשר לעזור לחרקים? - כן!

רבים השואלים את עצמם; האם הם כפרטיםיכולים לעזור לחרקים ולטבע בכלל לשרוד. והתשובה היא כן!

כן מתוך הפגנת מודעות אישית, ציבוריתוסביבתית לבעל-חיים קטנים כגדולים, נפוצים כנדירים, ומתוך מתן כבוד לאחר, להניחלהם לנפשם, כל עוד אין במפגש עימם סכנה מוכחת מיידית, או מהותית לאדם ולסביבה שלו.

כן מתוך רצון אמת לאפשר לחרקים לא מזיקים וכלשכן מועילים, לחיות בשלווה גם בסביבה שלנו; בגנים ובחצרות (למשל: עידוד גינון מושךפרפרים או הימנעות מריסוס לא מבוקר) ואפילו בבתים שלנו. בכל מקום יש מערכתאקולוגית ש"עובדת" כל הזמן ואיכותה משתקפת גם בסביבת החיים שלנו והפוך.

וכאשר יש נחיצות מוכחת לבצע הדברה שלמזיקים מוגדרים, יבוצע הדבר מתוך הבנת הכורח, המגבלות שלו והנחיצות להתחשב בסביבההקרובה והרחוקה, על-מנת להימנע ככל האפשר מנזקים לא הכרחיים לאחר - בין והוא חרק, בעל-חייםאחר או אדם.

אתיקה סביבתית

בסופו של דבר, היחס שלנו אל מול החרקיםכקבוצה אקולוגית היא עוד מראה, המשקפת את ההבנה המוסרית, החברתית והסביבתית שאנולא לבד בעולם הזה. גם השונים, המוזרים ואפילו המסוכנים חשובים לטבע ומכך חשובים גםלרווחת האדם.

לאחרונה אנו עדים לסדרה של מאבקים סביבתיים/ חברתים חשובים המעלים על סדר היום את אוזלת היד של הממסד בשמירה על ערכי טבע מחדואת הצורך בשימור מורשת הטבע בישראל. מנגד, אנו עדים ל"שיבה" של מיניםשנחשבו נכחדים ושרדו למרות הכל בזכות שמירה עיקשת על בתי-גידול יחודיים ונדירים.שיבה זו היא עדות לחשיבות המעורבות הציבורית בשימור שטחים טבעיים והבעת עמדה ברורהוחד משמעית מול אינטרסים שאינם לוקחים בחשבון את הטבע שלנו כערך יקר מפז.

לא כל צרעה עוקצת, לא כל עש אוכל לנו אתהבגדים, לא כל עכביש ארסי הוא מסוכן. אם לא נדע לכבד קטן כגדול, אם לא נלמדסובלנות גם ליצורים פשוטים מאתנו, אל לנו להלין על חברה אלימה, חברה לא סבלנית ונטולתסובלנות, חברה המקדשת כבוד עצמי על-פני כבוד הזולת והסביבה.

*לנושא הרשומה מימדים רבים ומטבע הדבריםמאמר כזה אינו יכול לבחון את כולם ולרדת לעומק הסוגיות. רשומה זו נוגעת בהיבט צרשל הנושא, מתוך מטרה לספק מענה ראשוני ביותר לסוגייה נפוצה בקרב ילדים ונוערהמתקשים להבין את מקומם במערכת החיים המורכבת של עולמנו.

תודות למיכל סמוני-בלנק, שלמי אהרון ואביבה משמרי על ההערות והארותבמהלך הכתיבה.

בין כדרורית לטחבית

2011-12-23T20:00:00.000+02:00

הבלוג לא מרבה לעסוק בפרוקי-רגליים שאינםחרקים או עכבישים. אז הנה עוד הזדמנות לצמצם קצת את הפער, בהצצה קצרה על קבוצתיצורים שרבים משייכים בטעות לחרקים, אבל בעצם הם סרטנים לכל דבר.

בסקירה זו נלמד להבדיל בין כדרורית לטחבית.מידע על הביולוגיה והאקולוגיה של הקבוצה מצוי במקורות רבים ברשת ולכן יוגש הפעם בתמציתיות.

סדרת השווה-רגלאים Isopoda,נכללת בתת-מערכה סרטנאים Crustacea. כמחצית מנציגיה (4500~) חיים בים, כ 500 במים מתוקים וכ5000 מינים הנכללים בתת-הסידרה טחביות Oniscidea הם יבשתיים לגמרי, חלקם חיים אפילו בבתי-גידולצחיחים למדי.

עפ"י עדויות מאובנים ובדיקותפילוגנטיות מעריכים שהיא החלה להתפתח לפני כ 300 מיליוני שנים (תור הקרבון). הפלישה ליבשה החלה מאוחר יותר, ככלהנראה בשלהי תקופת האאוקן, לפני כ 50 מיליוני שנים.

טחבן המדבר.Hemilepistus reaumurii
מין מדברי, גדול יחסית (30 מ"מ). מצוי בנגב באזורי לס.
פעילביום. אזור החזה הקדמי מגובשש.

בקרב השווה-רגלאים היבשתיים, מבחינים בשניטיפוסי צורה: "כדרורית" ו"טחבית". לכדרורית יכולת להתקפללצורת כדור קטן, נראה שצורה זו מקנה לה הגנה מטורפים ומפני התייבשות. צורתהכדרורית מופיעה בכמה משפחות. לעומתה, צורת הטחבית אינה יכולה להתכדר והיא הצורההשלטת ברוב בני תת-סדרת הטחביות.

מבין התכונות הבולטות של השווה-רגלאים אפשרלציין את הבאות:

1. גוף פחוס מהבטן וגב קמור.

2. הראש-חזה והבטן אינם מאוחים.

3. הראש נושא זוג עיניים מורכבות.

4. שתי זוגות מחושים פרוקים. הגדוליםארוכים וברכיים, הקטנים לא נראים לעין ללא הגדלה.

5. החזה בנוי משבעה פרקים חופשיים הנושאים5-7 רגלי הליכה שוות בגודלן. (נזכור שלחרקים 3 זוגות רגליים ולעכבישנים 4 זוגותרגליים)

6. הבטן קצרה, בנוייה משישה פרקים הנושאיםחמש רגלי דפים שטוחות (פליאופודה (pleopoda,הנושאות את איברי הנשימה - פסאודוטרכיאות.

7. בחלק מהמינים בולט זוג אונות "זנב"(אורופודה uropoda),באחרים הזוג קצר מאוד וכמעט או לא נראה בכלל.

8. נקבות מדגירות את הביצים בשק דגירה המצויבין רגלי החזה.

כדרורית החורש - מבט לגחון.

הסתגלות השווה-רגלאים לחיים ביבשה התאפשרהבעיקר הודות לאיברי נשימה יחודיים. הפסאודוטרכיאות התפתחו מזימים המשמשים לנשימהשל שווה-רגלאים ימייים. הן קשורות למערכת צינוריות מסועפת ומאפשרות נשימה בחילוףגזים ישיר ללא צורך במעטה רטיבות כמו בזים.

שווה-רגלאים ניזונים בד"כ מרקבוביתוממזון צמחי יבש או ירוק. לעיתים הם אוכלים את הפרשותיהם המכילות נחושת. יסוד זה,שאינו נפוץ על היבשה, חיוני לייצור חלבון קושר חמצן - המוציאנין. הוא גם צובענוזלי המולימפה מחומצנים בגוון כחלחל (דם כחול).

שווה-רגלאים יבשתיים לא מייצרים שתנן (אוראה). במקום להפריש שתן, פסולת החנקןמופרשת כגז אמוניה. אמוניה רעילה לרוב בעלי-החיים ולכן היא מומרתע"י הכבד לשתנן או חומצת שתן. שווה-רגלאים מגלים סבילות גבוהה לאמוניהואצלם היא מופרשת כגז, דרך שטח הפנים של כסות הגוף. בדרך זו הם משיגים חיסכוןבאנרגיה הנדרשת להמרה של חנקות לשתן או חומצת שתן.

השווה-רגלאים כוללים כ 37 משפחות, המידע עליהם בישראל אינו שלם ומעריכים שקיימיםאצלנו לפחות כ 50 מינים, הנחלקים בין 12 משפחות. חלק מהמינים לא הוגדרו במלואם אושהסוג שלהם עומד תחת בחינה מחודשת. רשומה זו אינה יכולה להוות מגדיר לקבוצה ולכן אציגמספר מינים נפוצים המייצגים את שני טיפוסי הצורה - הכדרורית והטחבית.

משפחת הטחביתיים Porcellionidae

המשפחה הגדולה ביותר בקבוצה בישראל (16~ מינים). טחביותבגודל קטן עד בינוני; 10-25 מ"מ. הגוף בד"כ חלק והצבע נע בין אפור בהירלשחור, תלוי במין. אונות הזנב בולטות וארוכות.

מרבית המינים נפוצים באזור הים-תיכוני; תחתאבנים, בין סדקי קרקע, בתוך פסולת עלים המצטברת על הקרקע ותחת קליפות עצים בגינות,חורשים ובתות. יש גם מינים מדבריים כמו טחבית הנגב Porcellio olivieri, המצויה בבתי-גידולחוליים.

לא לחינם השם "טחבית"; כרביםמחברי הקבוצה, מדובר ביצורים החובבים בתי-גידול טחובים ואפלוליים. בשעת סכנההטחבית משתדלת לברוח הכי מהר שהיא יכולה, זו ההגנה העיקרית שלה.

שם המשפחה נגזר המילה הלטינית Porcell שמשמעותה כינת עץ.

טחבית זריזה Porcellionides pruinosus(טחביתיים).
אורכה כ 15 ס"מ. בעלת כסות גוף מחוספסת, בצבע אפור חום.
מצויה בבתי-גידול ים-תיכוניים.

טחבית אפורה Porcellio olivieri(טחביתיים).
טחבית אפורה, חלקה, (20-25 מ"מ) בעלת שלוחות זנב ארוכות.
חיה תחת אבניםוקליפות עצים באזורים הים-תיכוניים של הארץ.

משפחת הכדרוריתיים Armadillidae

משפחה זו (7~ מינים) כמו גם משפחת הכדרורוניים (4~ מינים) Armadillidiidae מתאפיינת ביכולת להתכרבל לצורת כדור וזו גם צורת ההגנה העיקרית שלהן. שם המשפחותנגזר מהמילה הספרדית armado,שמשמעותה: בעל שריון או חמוש, מתוך כסות הגוף הקוטיקולרית הנוקשה. במשמעות זהה נגזרגם מלטינית armatus.

לכדרורית, המכונה גם בשם העממי "אוריכדורי", מבנה גוף קמור יותר בהשוואה לטחבית. הגוף חלק, מבריק וצבעו אפור עד אפורכהה. אורך כ 20-30 מ"מ. אונות הזנב לא בולטות. מרבית המינים נפוצים באזורהים-תיכוני; בחורשים, בתות ובתי-גידול לחים עשירים ברקבובית. יש גם מין מדברי;כדרורית הנגב Armadillo albomarginatus המצויה בבתי-גידול מדברייםסלעיים.


מימין כדרורית החורש, משמאל כדרורון השפלה. למרות הבדלי הגודל, הדרך הבטוחה להבדיל בינם, כשהם מכודרים, היא עפ"י תצורת קצה הבטן וצורת הסגירה של שולי הגוף.

כַּדְרוּרִית החורש Armadillo officinalis(כדרוריתיים).
הגדולה בכדרוריות ישראל, אורכה עד 30 מ"מ וצבעה אפור.
אופיינית לבתי-גידול מוצלים של האזור הים-תיכוני.

כדרורון השפלה Armadillidium vulgare(כדרורוניים).
צבעו אפור כהה המוכתם בכתמים בהירים. אורכו כ 15 מ"מ.
שכיח בשפלת החוף, בשטחי בורוגינות.

לשווה-רגלאים מקום חשוב במערכת האקולוגית,הם מהווים מסה ביולוגית משמעותית המשמשת מזון ליצורים רבים, בהם: חיפושיות טורפות,עכבישים, עקרבים, עכשובים, נדלים וגם דו-חיים, זוחלים, ציפורים ויונקים קטנים.

הם לכשעצמם שותפים חשובים במחזור הרקבוביתבקרקע ותורמים לטיוב הקרקע והעשרתה במינרלים. כאורגניזמים מפרקים, יש להם באזורים הטרופייםוביערות לחים, תרומה גדולה במחזור הפחמן בטבע.

נזקם שולי, הם (לא כל המינים) עשויים במקריםנדירים לגרום נזק למוצרי נייר שספגו לחות רבה (שממילא תעלה הכל בעובש) או לכרסםקצת שורשים של צמחי נוי. ריסוס לא יפתור את "הבעיה" מכיוון שהוא לא יסלקאת המוקדים, שהם בד"כ נסתרים ועמוקים וריסוס מתמשך רק ירעיל את הסביבה והשוכניםבה כולל האדם. בכל מקרה, פרטים בודדים אינם מסיבים נזק משמעותי אם בכלל.

בבית, שמירה על אכסון בתנאי יבוש ואיוורורמחסנים ומזווים תסלק אותם ללא צורך בשיכנוע נוסף. בחצר, שמירה על נקיון וסילוקמוקדי לחות ומחסות תרמוז לטחביות שהן צריכות לחפש מקום אחר.

טחביות וכדרוריות הן דוגמא יפה ליצורים קטניםבעלי יכולות הסתגלות מיוחדות. הן יכולות גם לסייע לאדם; למשל בתרומת חלקן בטיובקרקע ובהעשרת קומפוסט טבעי. הן משמשות לניטור זיהומים של מתכות כבדות בקרקע, הןיכולות לשמש דוגמא לימודית לאופן בו בנויים ונעים פרוקי-רגליים ואפשר לגדל אותןבקלות באמצעים פשוטים ולאחר התצפית לשחרר אותן לגינה.

תודות לפרופ' מיכאל ורבורג על עזרה במידעוזיהוי מינים.

מקורות נבחרים:

האנציקלופדיה של החי והצומח של ארץ-ישראל כרך 2 חסרי-חוליות יבשתיים,1985

החי מתחת לאבן, פנחס אמיתי, דני סימון, 1985

זואולוגיה, חלק א' חסרי-חוליות, י. מרגולין, פרופ' לב פישלזון, מהדורהשלישית, 1975

עלטחביות וכדרוריות, קלרה ברקוביץ ומיכאל ורבורג, טבע וארץ, מרץ-אפריל, 1975

Woodlice online

Distribution, Reproduction, and RelativeAbundance of Oniscids: A Long-Term Study On Isopods (Isopoda, Oniscidea) InIsrael, Michael R. Warburg, Department Of Biology, Technion, Haifa, Israel,2007

The Terrestrial Isopod Genus Armadillo in Western Asia (Oniscidea:Armadillidae), With Descriptions of Five New Species, H. Schmalfuss, 1996

בקיצור - שחרורית זרעונית

2011-12-16T10:27:00.000+02:00

בקרב החרקים ובכלל, סדרת החיפושיות היאהגדולה והעשירה ביותר במגוון מינים (כ 400,000 מינים). עושר כזה מספק גם שפע צבעיםוצורות מורפולוגיות, לעיתים מוזרות ביותר. גם בישראל זו אחת מסדרות החרקיםהגדולות, מעריכים אותה ביותר מ 3000 מינים.

אומנם לנו אין את שפע המוזרויות, שמוצאיםבעיקר באזורים הטרופיים, אך גם פה ניתן למצוא מינים בעלי צורה שאינה שגרתית,המביאה את הצופה לשאול; אם זה בכלל חרק?

שחרורית זרעונית - על הקרקע היא נראית כזרע יבש.

רשומה זו תעשה לכם הכרה קצרה עם חיפושיתקטנה, אומנם לא נדירה, אבל אחת שלא רואים הרבה, אם בשל אופייה הביישני ואם בשלצורתה שאינה מזכירה כלל חיפושית או חרק, אלא סתם זרע יבש המוטל על הקרקע.

שלא כבנות משפחתה המוכרות, שאנו מוצאיםפעמים מתרוצצות בחולות או בשדות, את השחרורית הזרעונית (אורכה כ 10 מ"מ),הנפוצה במרכז הארץ וצפונה, בבית-הגידול הים-תיכוני, וגם בחורשות איקליפטוסים, נמצארק כדרך המקרה, בד"כ תחת אבן שהפכנו (ונדאג להחזיר למקומה). לעיתים מוצאים מספרפרטים בודדים מתגודדים באותו המקום.

לתחושתי, מוצאים אותה, תחת אבנים, יותר בחורף,אולי משום שאז היא נוטה לחפש מחסה נוח ומוגן יותר. איפה הם מבלים כשהם לא מתחתלאבנים? לא ברור.

התרחבות קרומית של החזה וכנפי החפייה סביבגופה, מקנים לה צורת דו-זרעון (diachene)המאפיינת זרעים של צמחים ממשפחת הסוככיים, מראה שלא תופש את העיןומסווה אותה היטב.

עד שלא הופכים את הזרע על גבו ומגלים רגליים ומחושים, אי אפשרלדעת; אם בזרע גדול מדובר או חרק חמקמק?

מבט-על מראה את ההתרחבות הקרומית של החזה וכנפי החפייה.

מבט תחתון מסגיר את השתייכות "הזרע" לעולם החי.

צביר קטן של חיפושיות - התגודדות מתחת לאבנים היא התנהגות אופיינית למין
(ולשחרוריות אחרות).

צביר זרעים של כלך (סוככיים).
הדמיון בצורה ובצבע לזרעים מעלים את ההשערה שמדובר בהסוואה.

הסוג Cossyphus משתייך כאמור למשפחתהשחרוריתיים Tenebrionidae.עפ"י Jiří HÁVA 2007, בסוג מוכרים 33מינים ותתי-מינים. התפוצה היא פליארקטית, אוריינטלית ואפרו-טרופית. בישראל מוכרים שנימינים; שחרורית זרעונית Cossyphus rugulosus,המוכרת גם מסוריה, טורקיה וקפריסין. וCossyphus tauricus לה תפוצה רחבה יותר,הכוללת את ישראל, סוריה, עירק, טורקיה, אירן, טורקמניסטן, אזרבייג'ן, גאורגיה, דר'-מז'רוסיה, אפגניסטן, אלבניה, הקווקז, קפריסין ואיטליה. לא ידועה לי התפוצה המקומית שלהאחרון והאם הוא נפוץ. ככל הנראה מין זה, בניגוד לראשון, יכול לעוף או לפחות לפרושאת כנפי החפייה.

הסוג Cossyphus נחקר מעט מאוד, עיקרהמידע שמצאתי נוגע לרשימות תפוצה וסיסטמטיקה ומעט מאוד עוסק בביולוגיה והאקולוגיהשל המינים. הזחלים של סוג זה כנראה לא מוכרים. בחלק מהאזכורים לגבי המין מצייניםשיתכן וצורת הגוף היא התאמה לחיים מתחת לקליפות עצים (כנראה לא בארץ).

בדומה לשחרוריות רבות התזונה כוללתחומר/פסולת אורגנית מהצומח והחי detritophages.

כאשר חושפים את החיפושית לאור היא עשויה לחפש מסתור חדש,
אז מגלים שמדובר בחרק אופייני עם 3 זוגות רגליים וזוג מחושים.

מקורות נבחרים: (ראו גם בקישורים, בגוףהרשומה)

האנציקלופדיה של החי והצומח של ארץ-ישראל,כרך 3 החרקים, 1989.

A revised subfamily classification of Tenebrionidae (Coleoptera) J.C. WATT, 1974

בקיצור - רבגף חום

2011-11-29T01:03:00.001+02:00

החורף פה ואת זה יודעים גם פרוקי-הרגליים,רבים מהם סיימו מכבר את מחזור החיים, כאשר הם משאירים את הדור הבא לתנומת חורףקצרה, עד הגיע ימים חמים יותר. אחרים נכנסים בעצמם לדיאפאוזה ארוכה או קצרה ומגווןהמינים שאנו פוגשים עכשיו, קטן יחסית לסתיו או לאביב.

אבל יש כאלו שרק מחכים לחורף, זו עונת"הפריחה" שלהם, זו קצרה יחסית ויש להם הרבה מה לעשות, בעיקר להתרבות. זהלא הקור שמדרבן אותם לצאת לפעילות, אלא השילוב של קרקע רטובה, לחות יחסית גבוההוחלונות של בקרים חמימים המספקים תנאים נוחים לפעילות.

אחד המינים שאנו פוגשים בשבועות האחרוניםהוא רבגף חום Tetrarthrosoma syriacum.זהו יצור מוזר: זחל? תולעת? נדל? ....אם מסתכלים עליו היטב, אפשר למצוא בו אתסימני הזיהוי המעידים על השתייכותו המשפחתית. יש לו הרבה מאוד רגליים - 30 זוגותלזכר ו 31 זגות לנקבה. יש לו גם מחושים פרוקים קצרים (8 פרקים לכל היותר, בנדליםהרבה יותר). שני הסימנים הללו מעידים על השתייכותו לרברגלאים.

רברגלאים* Helminthomorpha היא על-סידרהשל פרוקי-רגליים הנמצאת במחלקת רבי-הרגלייםDiplopoda (נזכור שחרקים היא מחלקה נפרדת לגמרי). לבני מחלקה זו גוף מאורך,בד"כ גלילי (יש גם פחוס) וחלק, הבנוי טבעות כפולות פרקים כאשר כל טבעת נושאת2 זוגות רגליים וכל טבעת חוברת לשניה בעזרת קרום חיבור גמיש (בנדלים נמצא רק זוגרגליים אחד לטבעת). הפרק הראשון אחרי הראש אינו נושא רגליים כלל ופרקים 2-4 נושאיםכ"א זוג רגליים בודד. לעיתים גם הפרקים האחרונים אינם נושאים רגליים.

מבנה גוף כזה המשלב קשיחות עם גמישות גדולה,מאפשר תימרון גם בחללים צרים או מפותלים. ככל הנראה התאמה לחיים בקרקע.

לכסות הגוף הכהה תכולה גבוהה של מלחי סידן.אלה מקנים לקוטיקולה חוזק מכני והגנה. בשעת סכנה, מינים רבים מתכנסים לצורת סלילכאשר הראש מצוי במרכז. לאחר מותם מתפרקים הצבענים ונשאר רק שלד לבן שמוצאים לעיתיםמתחת לאבנים.

רבי-רגליים רבים מתגוננים ע"י הפרשתנוזל דוחה או רעיל המופרש מבלוטות המצויות בצידי הגוף, זוג בלוטות בכל פרק. במיניםאחדים הפרשות כאלו עשויות לגרום לגירויים בעור. בישראל לא מוכרים מינים עם הפרשותמסוכנות, רברגל שחור Archispirostreptus syriacus,מין גדול (כ 18 ס"מ) השכיח בחבלי ההר ומעדיף בתי גידול יובשניים יותר, מפרישנוזל בעל ריח דוחה המשאיר כתמים חומים במגע. מגע עם הנוזל המכיל קינונים עשוילגרום לצריבות קלות בעור. אינו נחשב מסוכן לאדם.

רבגף חום

רבגף חום הוא נציג טיפוסי של רבי-הרגלייםהמשתייך למשפחת הרבגפייםParadoxosomatidae.את מרבית חייו הוא מבלה בשכבת הקרקע העליונה או עליה, בתוך עשבייה לחה או נשורתעלים, בתוך עצים נרקבים, מתחת לאבנים או בכל נישה לחה המספקת מסתור הולם. הואצמחוני הניזון מחומרים אורגניים נרקבים ותורם בין השאר למיחזור חומרים אורגנייםוטיוב הקרקע.

זהו רב-רגל קטן, אורכו כארבע סנטימטרים.צבע הבוגרים חום עד שחום שחור, הצעירים בהירים יותר. הוא נפוץ בכל האזור הים-תיכוני שלישראל, בקרקעות קלות ובעיקר בשפלת החוף. באזורים אורבניים מצוי גם בגינות נויולעיתים חודר שלא במתכוון לבתים.

רבגף חום הוא חובב לחות מושבע, אוהב צלושונא חום ולכן נמצא אותו פעיל מעל הקרקע רק בתנאים מוגדרים ובעיקר בלילה או בשעותבוקר קרירות. משרעת טמפרטורת הפעילות שלו היא 15-22 מעלות, מעל זה והוא יורדלמחתרת.

כסות הגוף של רבי-רגל חסרה את שכבת השעווההמצויה בקוטיקולה של החרקים, לכן הם רגישים יותר לאובדן מים ונצרכים לפעול בתנאילחות גבוהה. אומדן הלחות היחסית מתבצע דרך איבר חישה מיוחד המצוי בראש בסמוךלמחושים.

תחילת החורף היא גם תחילת עונת הפעילות. זוהתקופה בה צעירים משנה קודמת, שנכנסו לדיאפאוזה עם תום עונת הגשמים הקודמת, מסיימיםאת ההתפתחות. זו גם עונת הרבייה וניתן למצוא זוגות רבים מהלכים בצוותא כאשר הזכררוכב על הנקבה ולופת אותה בעזרת הרגליים, שהן ארוכות יותר אצל הזכר. הנקבה מטילהאת צבר הביצים במחילה בקרקע, גודל הצבר 50-70 ביצים.

לזחלים הבוקעים מהביצים שישה פרקים ושלושהזוגות רגליים. עם כל נשל עולה מספר הפרקים וגדל מספר הרגליים. איזור הגידול נמצאבפרק שלפני האחרון, המפתח לאחר כל נשל פרקים נוספים. אורח התפתחות כזו קרויאנאמורפי anamorphic.

זחלים צעירים נוטשים את המחילה כאשר גופםבנוי 9 טבעות ונושא שישה זוגות רגליים. לאחר 8 התנשלויות הם מגיעים למספר המלא שלהטבעות ולאחר התנשלות נוספת הם הופכים בוגרים מינית. משך ההתפתחות משלב הבקיעה עדהגעה לבגרות אורך 3-4 חודשים.

רבגף חום - זכר מחזר אחרי נקבה.

לרוב אנו כלל לא מבחינים ביצורים הללו, הםפעילים כאשר אנו ישנים, אבל לעיתים הם מופיעים בהמונים (לעיתים במאות ואף אלפים),בד"כ לאחר הגשמים הראשונים, בבוקר חורף חמים, ובשיטוטם הם חודרים גם למבנימגורים ומחרידים את בעלי הבית בסצנת סרט אימה קלאסית.

האמת שאין בהם כל סכנה, הם אינם ארסייםומלבד מטרד אסתטי ובעיקר פסיכולוגי, אין הם מזיקים לאיש. הסיבה להתפרצות זו היאככל הנראה שילוב של תנאי פעילות נוחים במיוחד וחיפוש אחרי בני זוג.

אין דרך יעילה להיפתר מהם, מלבד שימושבחומרי הדברה חזקים שאינם יפים לבריאות בלשון המעטה ובד"כ אינם חוקיים. מאידךהופעתם היא עונתית וחולפת לאחר מספר שבועות ועם מעט סבלנות שוכחים שהם היו פה.בבית אפשר לסלק אותם חזרה לגינה בעזרת מטאטא ויעה ולדאוג לאיטום חריצים וחרכים,במיוחד תחת דלתות וחלונות. פעולה מומלצת מהרבה סיבות ולאו דווקא בשל רבי-רגליים.

מאידך, תרומתם למערכת האקולוגית רבה ביותר,גם בסביבה האורבנית. הם ועוד יצורים רבים, משמשים כממחזרים חשובים המשפרים אתהקרקע בגינה וחוסכים לנו שימוש בחומרי דישון יקרים ולא בריאים.

*הטקסונומיה של רבי-הרגליים כפי שהיאמופיעה בספרות, בעיקר ברמות הגבוהות אינה אחידה. שמות העבריים של הרמותהטקסונומיות מבוססות על החי והצומח של א"י ולא ברור לי מה ההקבלה שלהן כיוםלמיון המעודכן. גם השם המדעי של רבגף חום, כפי שהוא מופיע בחי והצומח Strongylosoma syriacumעבר עדכון, שם הסוג השתנה וגם השיוך המשפחתי.

מקורות נבחרים:

האנציקלופדיה של החי והצומח של ארץ-ישראלכרך 2 חסרי-חוליות יבשתיים, 1985

החי מתחת לאבן, פנחס אמיתי, דני סימון,1985

זואולוגיה, חלק א' חסרי-חוליות, י.מרגולין, פרופ' לב פישלזון, מהדורה שלישית, 1975

סיפור מהשכונה - על כחליל, נמלה ופונדקאי ירוק

2011-11-18T11:52:00.001+02:00

לפעמים לא צריך ללכת רחוק, אם בכלל, כדילמצוא סיפור מעניין. פעמים הוא מונח מתחת לאף וצריך רק להיות יותר סקרן ועצלןפחות, כדי להציץ מעבר למה שרואות העיניים.

חצר בניין המגורים שלי, מהווה דוגמא שליליתלטיפוח גינה אורבנית. נראה, כאילו ועד הבית עושה כל מאמץ כדי להפוך את שטח הגינהלמדבר אורבני. את מקומה של צמחיית הנוי, שהייתה בו לפני עשרות שנים, תופסת כיום (בעיקרבחלקים שאינם חזית) בעיקר צמחיית מעזבות דלילה שנקצצת תקופתית באגרסיביות המשאירהאת הקרקע חשופה, כמעט לגמרי.

בין קציר אחד לשני, עולים וצומחים פה ושם,בעיקר בקרבת הברז וטיפטופי המזגנים, צמחים פושטים, דלי מראה, שאינם מהווים מוקדמשיכה מסעיר לעין המסתכל וגם לא לרוב חרקי השכונה. אבל למוד ניסיון אנוכי, ויודעשגם ב"מדבר האורבני הקיצוני ביותר" יש חיים, ולכן מדי פעם, רגע לפנישאני מתחיל את דרכי לעבודה, אני מעיף מבט מהיר, אולי בכל זאת יגיח משהו מעניין.

והנה באחד הבקרים החמימים של ספטמבר (2011)אני מבחין בפעילות נמרצת של פרפרים קטנים, כחלילים המרפרפים סמוך לקרקע, עסוקיםבמה שנראה כמעופי חיזור ושמירת טריטוריה. אין כמו פעילות כזו כדי להעיד על גורםמשיכה חזק, כי מקורות מזון עבור פרפרים שכאלה לא ראיתי בנמצא.

עברו שבועות, אוקטובר החליף משמרת עם קודמו,והפעילות של הכחלילים לא דעכה, אדרבה, בשטח נראו יותר פרטים ויותר פעילות.

ירבוז עדין - מבט כללי אל זירת ההתרחשות של הסיפור שלנו.

לבסוף גברה הסקרנות על העצלות והחלטתי להקדישזמן נוסף לצפייה בפרפרים, במטרה לנסות להבין מה הם מחפשים בגינה. ואכן, זמן קצרלאחר שהתמקמתי בניחותא במקום אחד ונתתי לפרפרים להתרגל לנוכחותי, התגלה מוקדהמשיכה, ממש מתחת לרגליים. היה זה שיח ירבוז Amaranthus לא מזוהה שגדל בצל הבניין וניזון מהלחות המצטברת תחת ברז הגינה.

תחילה לא היה ברור מה חיפשו הפרפרים עלהצמח, הם לא ניגשו לפרחים הזעירים, שממילא לא מעניקים צוף, רק רפרפו מעל ומדי פעםנחו על העלים. בחינה של עלי הירבוז העלתה שרבים מהם מכורסמים, כרסום האופיינילזחלים האוכלים את הרקמה הרכה ומשאירים חלונות שקופים בין העורקים הקשים.

אספתי מספר עלים מכורסמים, בעיקר כאלושנראו טריים, ובחנתי אותם תחת בניקולר, אולי אמצא רמז זעיר שלא נראה בעין. ואומנםלאחר כמה "עלי סרק" נמצא אות ראשון, רמז שאין ברור ממנו - ביצה שלכחליל. בדיקת שאר העלים הניבה ביצה נוספת ואף זחל זעיר שבקע לא מזמן.

סוף סיפור? כלל לא, התעלומה נפתרה אבלעדיין נדרש לדעת במי מדובר ולמה דווקא פה.

כחליל הקוטב - ביצה (0.4 מ"מ) על עלה של הירבוז.
צולם בעזרת הגדלה של בינקולר.

זיהוי הכחלילים היה פשוט למדי, הבוגריםהוגדרו ככחליל הקוטב Zizeeria karsandra,אחד מהכחלילים הנפוצים בישראל, מין המתרבה בד"כ על הקוטב, וגם על צמחיםנוספים; בהם גם הסוג ירבוז. בשלב זה החלטתי לנצל את ההזדמנות לתעד את הסיפור יותרלעומק ובאחד מימי השישי ירדתי לגינה לפשפש בירבוז ביתר דקדקנות.

תחילה חיפשתי זחלים. סימני הכרסום על העליםהעידו על פעילות משמעותית של זחלי כחליל הקוטב במקום, אך גם לאחר שעה של חיפוש, לאמצאתי דבר. זחלי כחלילים הינם חמקמקים במיוחד, אורכם מספר מ"מ, צבעם ירוק כצבעהרקע והם נוטים למצוא מסתור מתחת לעלים או מקומות קשים לגישה.

במקביל נראתה על הירבוז, תחתיו וסביבופעילות נמרצת של נמלים קטנות (בשלב זה לא מזוהות). עפ"י מדריך הפרפרים שלדובי בנימיני, זחלי כחליל הקוטב אינם מושכים נמלים, מאידך מספר רכוזי פעילות שלנמלים על הצמח העידו על עניין מיוחד שהן מוצאות בו. ואכן לאחר בחינת הנושא, ובעזרתזכוכית מגדלת, נפתרה תעלומה נוספת. הנמלים היו עסוקות סביב זחלים של כחלילים. התנהגותטיפוסית, המוכרת במינים הניזונים על טל-דבש המופרש ע"י הזחלים.

זחל של כחליל הקוטב מוסווה היטב על תפרחת של הירבוז.
רק פעילות הנמלים סביבו מסגירה לבסוף את נוכחותו.

חלק מזחלי כחלילים שנמצאו על ענפי הירבוז השרועים על הקרקע.
ככל הנראה ניזונים מקליפת הענפים.

מכאן הדרך למציאת זחלים נוספים הייתה קלהונראה שהאינטראקציה בין הנמלים לזחלים אינה מקרה, אלא דרך של שגרה. בהמשך החיפושנמצאו זחלים נוספים, חלקם ניזונים על תפרחות ירוקות שטרם בשלו וגם על הענפיםהתחתונים הצמודים לקרקע. על הקרקע, בינות לפסולת העלים, נמצאו גלמים בגילאיםשונים. הצפייה בזחלים והימצאותם על חלקים שונים של הצמח, העלתה כמה תובנות עליהןאדבר בהמשך.

עכשיו נותר לפתור את תעלומת הנמלים, מי הןומה הקשר שלהן לזחלים. זיהוי נמלים הוא לא עניין פשוט, למעט מספר סוגים, בעליסימני זיהוי מובהקים (מורפולוגיים והתנהגותיים), הגדרת נמלים היא עניין למומחים. לשםכך פנתי לדר' ארמין יונסקו, מומחה לנמלים מהמחלקה האנטומולוגית באונ' ת"א. אספתימספר פרטים והבאתי אותן למעבדה שלו. בחינה של המימצאים העלתה שמדובר באסמית טנריף Pheidole teneriffana, מין נפוץ באזורים האורבנייםשל שפלת החוף. למעשה מין צמוד אדם, המצוי בגינות רבות ונחשב במדינות רבות כמיןפולש.

לאחר שנפתרו מרבית התעלומות, הנה ארחיב קצתעל כוכבי הסיפור, שגם אם כל אחד מהם לא כוכב הוליוודי, הרי יחדיו הם מצליחים להביאלנו סיפור מעניין ומיוחד.

סרטון קצר המראה את הנמלים "מטפלות" בזחל של כחליל הקוטב.
הנמלים מלטפות בעזרת המחושים את אחורי הזחל ומגרות אותו להפריש טל-דבש.

כחליל הקוטב Zizeeria karsandra

מהכחלילים הנפוצים בארצנו. צבעיו חיוורים, מעופואיטי וסמוך לקרקע, לא מהפרפרים המושכים את העין בשל יופיים או גודלם. תפוצתוהעולמית רחבה מאוד וכוללת את מזרח אגן הים-התיכון, צפון אפריקה, ערב ומרבית אסיההטרופית עד אוסטרליה, הוא נפוץ מאוד בתת-היבשת ההודית וסוברים שמוצאו מאזור זה. זהאינו פרפר נודד ולא ברור כיצד הגיע לאזור שלנו, אולי בעזרת האדם.

הסוגZizeeria מונה שני מינים בלבד, כאשר המין השני, Zizeeria knysna מצוי באפריקה (מוצא), מדגסקר,האיים הקנריים, מספר אתרים באגן הים התיכון (לא ברור אם אין פה (בספרות) ערבוב תפוצהעם Z. karsandra),אסיה הטרופית. וגם בערב, שם מתקיימת חפיפה בין האוכלוסיות. למעשה ההפרדה ביןהמינים הללו, שנחשבו עד לפני מספר שנים כתתי-מינים, עדיין לא מקובלת על כלהחוקרים.

Z. karsandraמתפתח על חלק מסוגי הצמחים עליהם מתפתחים זחלי כחליל הקוטב, בהם גם הסוג ירבוז.

כחליל הקוטב - בוגר מוצץ צוף מפרח הקייצת.

באזורנו כחליל הקוטב מקים דורות כל השנהומצוי בעיקר בשטחים פתוחים, בד"כ מופרעים, בשולי שטחים חקלאים ובאזורהאורבני. צמידות זו לאדם יכולה להיות מוסברת בעזרת הפונדקאים שלו. רבים מהם הםמינים של אזורים מופרעים, המופיעים במעזבות, שולי שדות, גינות וכדומה. ביןהפונדקאים המוכרים מונים מיני צמחים בסוגים קוטב, ירבוז, תלתן, אספסת, לוטוס,גרגרנית וארכובית.

הביצים מוטלות כרגיל על צדם התחתון שלהעלים, ולעיתים גם על הפרחים. הזחל מגיע בשיא גודלו לאורך של כ 10 מ"מ. הואניזון מהרקמה הרכה של העלים, חלקי תפרחת ירוקים ולעיתים מכרסם גם את מעטפתהגבעולים. הזחלים ניזונים כל שעות היממה, בגינה מצאתי זחלים פעילים ואוכלים ביוםובלילה.

ההתגלמות נעשית על הקרקע בתוך פסולת העליםאו על הצד התחתון של עלים ירוקים. זחלים המתגלמים לקראת שיא החורף, עוברים אתתקופת הקור בדיאפאוזה, עד להתחממות העונתית שתבוא.

כחליל הקוטב - גולם שנמצא מתחת לעלה על הצמח.
צבע הגולם הצעיר ירוק בהיר.

כחליל הקוטב - גולם שנמצא על הקרקע חבוי בין עלים יבשים.
צבעו מעיד על שהגיע זמנו לגיחת הבוגר,
אפשר כבר לראות את גווני הכנפיים.

גולם צעיר שנמצא על הקרקע וזכה לביקור של אסמית.
צמוד אליו נמצא זחל, שאולי ירד לקרקע לקראת ההתגלמות.

הבוגרים אקטיביים מאוד, נוטים להתקהלופעמים רבות מוצאים אותם בקבוצות קטנות (עד עשרות בודדות) המעופפות סמוך לקרקע. שםמתנהלים משחקי חיזור ומאבקי טריטוריה, כאשר זכרים מנהלים מרדפים קצרים אחרי זכריםאחרים. בבקרים קרירים אפשר לראותם נחים על הקרקע בכנפיים פרושות, מנסים לצוד קרנישמש חמימות כדי להתחיל את יומם.

הבוגרים ניזונים מצוף של פרחים נמוכי קומהאו שרועים המאפיינים את בית-גידולם, חלקם גם משמשים פונדקאים לזחלים שלהם. בגינההם נראו ניזונים על מספר פרחי קייצת Conyza.

זחלי כחלילים ידועים בקשרים סימביוטיים עםמינים שונים של נמלים myrmecophilous.למעלה מ 75% ממיני הכחלילים מקיימים קשרים כלשהם עם נמלים (הדדיות, טפילות אוטריפה). הקשר של זחלי כחליל הקוטב עם נמלים אינו ברור דיו, בספרו של דובי בנימיניאין הוא מופיע תחת המינים המקיימים קשר עם נמלים. בדיקה בארכיון התמונות שלי העלתהמספר תמונות בהם רואים נמלים על זחלי כחליל הקוטב. בספרות המדעית, מופיעים מספראזכורים לקשר כזה, בעיקר עם נמלים מהסוג בנאית Tapinoma. סוג המוכר כניזון גם עלטל-דבש, בעיקר מכנימות וציקדות וגם מזחלי כחלילים. מופיע גם איזכור מאוסטרליה על קשר עם הסוג מורית Monomorium ואיזכור על הסוג קוצנית Leptothorax. נציגים משני הסוגיםהאחרונים מצויים גם אצלנו.

זחל של כחליל הקוטב שנמצא משוטט על הקרקע.
סביבו ועליו התרוצצו אסמיות הלוך ושוב.

ב Zizeeria knysna מוכר קשר הדוק יותר עםנמלים, בפרט עם נמלה בנאית מהמין Tapinoma melanocephalum ונמלים מהסוג אסמית Pheidole. מחקר שסקר כחלילים המקיימים יחסיגומלין עם נמלים באזור הפליארקטי, הראה שרק באפריקה מוכרים 21 מיני כחליליםהקשורים לסוג אסמית.

מחקר שנערך ב 1993 באיים הקנריים, מצא קשר הדוק בין אסמית לזחלים ולגלמיםשל Z. knysna(שנמצאו גם הם על מין מקומי של ירבוז). המחקר לא ציין את שם המין של האסמית, אבלאסמית טרניף כפי שמעיד שמה, תוארה לראשונה מהאי טנריף שבקנריים (ומכאן שם המיןהמדעי). בטנריף מוכרים 2-3 מינים של אסמית, כך שלא ניתן לשלול את האפשרות שהיאהנמלה שנבדקה.

לאור הנ"ל, הקשר בין זחלי כחליל הקוטבלפועלות של אסמית טרניף לא מפתיע, מה שכן קצת מוזר שהוא לא מוזכר בספרות המקומיתשלנו, לאור תפוצת אסמית טנריף בארץ.

באותו מחקר מטנריף, מופיע גם דיווח עלצרעות טפילות מהסוג Cotesia(ברקוניים) שהגיחו מזחל של כחליל. סוג זה מתפתחכטפיל פנימי בזחלי פרפראים, לפני ההתגלמות מגיחים זחלי הצרעה מגוף זחל הפרפרויוצרים עליו פקעות משי זעירות בהם הם מתגלמים.

והנה, גם אני מצאתי גוש פקעות כזה על אחדהעלים של הירבוז. בבדיקה תחת הגדלה, נמצא שכל הצרעות הגיחו לאחרונה ולכן כרגע איןלדעת האם אכן מדובר בסוג הזה או באחר וכמובן מה מין הצרעה הטפילה.

צביר גלמים של צרעה טפילה, ככל הנראה של ברקון הטפיל על זחל של כחליל הקוטב.
אורך הגולם 2-3 מ"מ, צולם דרך בניקולר.

ואם בטורפים עסקינן, במהלך התצפיות עלהשיח, נראו לא אחת, צרעות מסוג פלכית Polistes,סורקות את הירבוז בחיפוש אחר מזון. אלו צרעות טורפות, הצדות מזון חי עבור הזחליםשלהן וזחלי פרפראים הם חלק מהתפריט. אין ספק שהן יודעות על המצאותם של זחליהכחליל, הדקות הארוכות שהן בילו סביב ובתוך השיח מעידות שהן יודעות מה הן מחפשות.

פלכית בעת שיטוט על ענפי הירבוז.

אסמית טנריף Pheidole teneriffana

הסוג אסמית Pheidole הוא העשיר ביותר במינים, מבין כל סוגיהנמלים בעולם - מוכרים למעלה מ 1000 מינים ותת-מינים. הוא גם מתייחד בשני טיפוסי פועלות; רוב אוכלוסיית הקן הן פועלות קטנות (1.6-2.6 מ"מ) ונמרצות,המצויידות במחושים ארוכים וזוג לסתות ארוכות יחסית. לצידן, במספר מועט יותר,מוצאים טיפוס נוסף הנקרא חיילות, אלו נבדלות מהפועלות בראש גדול ומסיבי המצויידבלסתות חזקות ותפקידן, ככל הנראה הוא בסיוע הבאה לקן של חלקי מזון גדולים, סילוקפסולת מהקן והגנה מפולשים. אסמית נחשבת לנמלה טריטוריאלית התוקפת נמלים זרות המגיעותלקרבת הקן.

אסמית טנריף - פועלות נושאות פשפש (חי) אל הקן.
מימין חיילת הניכרת בשל גודלה הכללי. משמאל פועלת רגילה.

בישראל מוכרים 4 מינים של אסמית, אחת מהןהיא אסמית טנריף. בישראל מין זה מוכר כאמור משפלת החוף, בעיקר באזורים הלחים של חצרותבתים וגינות באזורים האורבניים. מוצא המין לא ברור, אולי אפריקה. כיום יש לו תפוצהעולמית נרחבת מאוד, כולל באמריקה, והוא נחשב במקומות רבים למין פולש, הדוחק מיניםמקומיים.

הסוג אסמית נחשב לאוכל כל הניזון מהחיוהצומח. יש מינים המגלים העדפה לזרעים הנאגרים בקן. מכאן הגיע גם שם הסוג המדעי;מיוונית: pheidos= לחסוך, לאגור. אסמית טנריף נחשבת לאוכלת כל; ניזונהמזרעים, צדה חרקים קטנים ואוספת פגרים וחומרים אורגניים מזינים כמו שיירי מזוןשאנו משליכים.

מיקומו של קן נמלי אסמית טנריף בגינה, תחתשיח הירבוז, המשיר לקרקע אלפי זרעים זעירים, מעיד אולי על עדפה מסויימת, אם כי,למעט מקרה אחד, לא צפיתי באסמיות מלקטות זרעי ירבוז שנמצאו בשפע על הקרקע מתחתלשיח. זהו גם אתר טוב, המספק צל ומקורות מזון נוספים כמו חרקים אחרים שמוצאים חסותבצל הירבוז. בנוסף, נראתה סביב לקן פעילות רבה של אסמיות שהגיעו מכמה כיווניםוהביאו לקן מזון מגוון כמו חרקים וחלקי צמחים.

ירבוז עדין Amaranthus viridis

חלקו של הירבוז (ירבוזיים) בסיפור הוא הפשוט מכולם ועם זאת לקח קצתזמן, עד שקיבלתי זיהוי, כמעט מוחלט (בסיועו האדיב של דר' יובל ספיר, מנהל הגןהבוטני של אונ' ת"א). בישראל מוכרים 12 מיני בר בסוג ירבוז, רובם נחשבים לצמחים פולשים שהגיעו לכאןבמאות שנים האחרונות והתבססו היטב כצמחי מעזבות. בתוכם יש שני מינים דומים מאוד: ירבוז עדין וירבוז מבריק, עד לפני מספר שנים הם זוהו כמין אחד. ב2006, לאחר עבודת מעבדה ושדה של פרופ' אבי שמידע, נמצא שמדובר בשני מינים שונים.ועדיין האבחנה בינם לא פשוטה להדיוטות בוטניים שכמוני.

הירבוז שלנו זוהה כירבוז עדין, צמח הגדלבבתי-גידול מלווי-אדם. הוא נפוץ בכל אזורי הארץ עלקרקעות כבדות וקלות. מצוי בשדות מושקים ובשאר מקומות מופרעים ולחים, כמו כן בחצרותאורבניות. מוצאוהגיאוגרפי לא ברור, ככל הנראה מאמריקה. כיום יש לו תפוצה קוסמופוליטית רחבה מאודוהוא מצוי ברוב האזורים הטרופיים והממוזגים.

זהו צמח חובב אור, הפורח כל השנה, מלבד בחורףובעיקר בקיץ. מחזור החיים העיקרי שלו די חופף לזה של כחליל הקוטב, מה שעושה אתהשניים לצמד יפה. במיוחד במקומות בהם הוא מהווה פונדקאי בלעדי עבור כחליל זה.

חלקו של הירבוז שלנו מעניין במיוחד, מסתברשזהו אותו מין של ירבוז המוזכר במחקר מטנריף. יהיה מעניין מאוד להשוות בין הקשרהמשולש של הכחליל, הנמלה והירבוז מטנריף לזה של השלישיה שלנו.

רווח והפסד

יחסים סימביוטיים בין בע"ח מעלים,פעמים רבות, את השאלה: מי פה מרוויח ומי מפסיד? לפעמים די ברור ששני הצדדיםמרוויחים (יחסי הדדיות) אבל יש והעסק לא חד-משמעי. כאמור כחלילים מקיימים עם נמליםיחסים סימביוטיים מגוונים: הדדיות, טפילות או טריפה, ומכך עולה השאלה לגבי המקרהשלנו, מי פה מרוויח ומי מפסיד.

ככל הנראה לא נערך מחקר שבדק את הנושא לגביהמינים שלנו, אבל אפשר לקבל רמז עבה לגבי טיב היחסים הללו מתוך מחקר אחר, שנעשה עלZizeeria knysnaשהוא כאמור מין קרוב מאוד לכחליל הקוטב ואשר בדק את היחסים בין זחלי הכחליל ונמלהמהסוג לזיוס Lasius בהקשר של רווח והפסד.

אסמית טנריף מבקרת זחל צעיר מאוד של כחליל הקוטב.
בשלב זה הזחל לא יותר גדול מהנמלה ואף קטן יותר.
עפ"י המחקר מטנריף, רק זחלים גדולים מפרישים טל-דבש,
אבל בחצר נצפו נמלים מבקרות זחלים בכל הגדלים.

מחקר זה בדק את ההשפעה של הנמלים על כמותהפרשת הטל-דבש שהן מקבלות מהזחלים (זחלים אוכלים וזחלים המצויים בשלב טרום התגלמותושאינם ניזונים) והשווה את העלות האנרגטית של הפרשת הטל-דבש מול העלות האנרגטית שלהנמלים בחיפוש והפקת החומר המתוק.

תוצאות המחקר הראו שמצד זחל הכחליל, העלותהאנרגטית בהפקת טל-דבש, בהשוואה למינים אחרים של כחלילים, היא נמוכה יחסית, וגםהערך האנרגטי של ההפרשות אינו גבוה במיוחד.

המחקר הראה שהעלות האנרגטית של הנמליםבחיפוש והפקת הטל-דבש (ומידת הסיכון בחשיפה לטורפים) גבוהה יותר ביחס לתמורה שהןמקבלות. מכאן נשאלה השאלה מדוע הנמלים לא טורפות את הזחלים ודווקא משקיעות בהן זמןואנרגיה. המחקר מציע לכך שתי תשובות:

א. המחקר מראה שהערך האנרגטי של זחל לאגדול משמעותית מהערך האנרגטי של ההפרשות שהוא מספק, ולכן, לדעת החוקרים, אין פהלחץ להעדפת טריפה.

ב. יותר משמעותי, מסתבר שזחלי כחליליםמפרישים הורמון אשר גורם לנמלים להוריד את רמת תוקפנות ולהתייחס אל הזחלים כאל פרטמוכר.

מכאן אפשר להסיק שזחלי הכחלילים מגלים פה אסטרטגיהמניפולטיבית, הכופה על הנמלים, בעזרת הורמון חקיין, התנהגות המונעת תוקפנות וטריפהולמעשה מספקת להם הגנה טובה יותר מטורפים אחרים, בעלות אנרגטית נמוכה יחסית.

אפשר היה להגדיר את היחסים הללו כטפילות אךמכיוון שהנמלים לא יוצאות מפסידות לגמרי, הרי מותר להניח שקיימת פה מידה מסויימתשל הדדיות.

ומה בנוגע לשותף השלישי, הירבוז? אין ספקשזחלי הכחליל הם טורפים של הירבוז. עם זאת הירבוז מייצר כמות עצומה של זרעים ונראהלי, על פניו, שהשפעת הטריפה של הכחלילים על תפוקת הזרעים שולית.

לעומת זאת, נראה שהירבוז מפיק תועלת לאקטנה מהנמלים. כאמור הסוג אסמית ניזון גם על זרעים וזרעי הירבוז מהווים, ככל הנראה,חלק מהמזון של אסמית טנריף. איסוף ואגירה של זרעים, מייצרים בנק זרעים מוגן,המאפשר המשכיות של המין (לא כל הזרעים נאכלים). גם הליקוט עצמו מסייע בהפצת הזרעיםכאשר הם נלקחים מאתר הגדילה לקינים מרוחקים.

מאחר וזחלי כחליל הקוטב מהווים מוקד משיכהלנמלים, והנמלים ניזונות גם מחרקים קטנים (יש בהם הניזונים גם מהזרעים הירוקים),שהן צדות על הירבוז וסביבתו, הרי גם הצלע הזו, שלכאורה אינה נחשבת לחיובית מצדו שלהירבוז, מקבלת בראייה כוללת היבט חיובי באשר היא מחזקת את נוכחות הנמלים סביבהירבוז ובמאזן הכולל יוצא הירבוז לא נפסד.

פשפש רכנף מהמין Eurystylus bellevoyei.
פשפש זה ניזון ממוהל הצמח והזרעים של הירבוז.
הוא אחד מכמה מיני פשפשים שנמצאו על הירבוז בגינה.

סיכום

אז מה היה לנו פה: צמח פושטי בשם ירבוזעדין, פרפר נפוץ ולא מהיפים בשם כחליל הקוטב ונמלים קטנות, שאפשר למצוא בכל חצרכמעט, באזור שפלת החוף.

רגע! מנסה שוב, אז מה יש לנו פה?...

בית-גידול לא פשוט, המביא שלושה מיניםשונים לקיים יחסי גומלין מורכבים, שאומנם לא נדירים אבל ממחישים יפה שגם בחצרהאורבנית המוזנחת אפשר למצוא טבע עירוני מרתק ומעניין.

אז לפני שאתם רצים לעקור כל צמח רע בגינהשלכם, המתינו רגע והסתכלו עליו טוב, אולי יש בחובו סיפור אקולוגי, לא פחות מעניין,אשר שווה מחשבה נוספת באשר לטיבו המסתורי והמרתק של הטבע העירוני.

הגשם המשמעותי הראשון של החורף (נובמבר2011) כבר כאן. אין ספק שלתנאי הקור והרטיבות השפעה על פעילות של גיבורי הסיפור.

נכון לזמן העלאת הרשומה, בהפוגת הגשמים, נראתה על הירבוז פעילות של זחלי כחלילים על תפרחות ירוקות וסביבם נמלים עסוקות ב"רדיית" טל-דבש.

אני אמשיך לעקוב אחר המתרחש ובמידת העניין אוסיף עדכונים בדף זה או בעמוד הבלוג בפייסבוק.

מקורות נבחרים: (מקורות נוספים בקישורים בגוף הרשומה)

מדריך הפרפרים בישראל, מהדורה מורחבת, דוביבנימיני, 2002

Theinfluence of larval age and ant number on myrmecophilous interactions of theAfrican Grass Blue butterfly, Zizeeria knysna (Lepidoptera:Lycaenidae), KonradFiedler and Dorthe Hagemann, 1992

Ant-associatesof Palaearctic lycaenid butterfly larvae (Hymenoptera: Formicidae; Lepidoptera:Lycaenidae) - a review, Konrad Fiedler, 2006

Europeanand North West African Lycaenidae. (Lepidoptera) and their associations withants, Konrad Fiedler, 1989

Exotic ants inthe Canary Islands (Hymenoptera, Formicidae), Xavier Espadaler & VíctorBernal, 2003

Introduced ants inthe United Arab Emirates. Cedric A. Collingwood, Barbara J. Tigart & DonatAgosti, 1997

Zizeeria,Polyommatinae (Lycaenidae) at http://www.nic.funet.fi

חלון פתוח לחרקים - הגירה נדידה והפצה

2011-11-05T20:09:00.000+02:00

הגירה, אחת מתופעות הטבע היותר בולטות ומסתוריותמשהו, גם בזמננו. מעטים אלה (לפחות בעולם המפותח והמתפתח) שאינם מודעים, באופןכלשהו, לנדידת עופות (למשל מאירו-אסיה לאפריקה) או נדידות עדרים גדולות המתקיימותבאפריקה, אירופה וצפון אמריקה. נדידות מתקיימות גם באוקיינוסים ונהרות ע"י חסרי-חוליות,דגים ויונקים ימיים וגם בקרב פרוקי-רגליים שונים ביבשה או במים.

האדם, גם הוא יצור מהגר. לאורך שנות האבולוציההאנושית נדדו בני-אדם לאורכן של יבשות ומיבשת ליבשת, במטרה לכבוש שטחי מחיה חדשים.גם בעידן המודרני היגרו ומהגרים מיליוני אנשים ממדינה אחת לאחרת, במטרה לחפש חייםחדשים ומבטיחים יותר.

הגירה מתרחשת כל הזמן. כאשר היא נעשיתבמסות גדולות, קל יחסית לאבחן אותה ולאמוד את סיבותיה והשפעתה. אך הגירה מתרחשת גםבקבוצות קטנות או כבודדים, את אלו קשה יותר לנטר בזמן אמת. רק במבט לאחור אפשרלהעריך את עוצמתה והשפעתה על הסביבה. ברשומה זו אסקור היבטים אחדים (ואתעלם מאחריםמקוצר המקום) הנוגעים להגירת חרקים. מוזמנים להציץ בקישורים המפנים גם לרשומות אחרותבבלוג, העוסקות מהמינים המובאים כדוגמאות.

בדומה לחולייתנים נודדים - עופות אויונקים, גם בקרב החרקים יש המהגרים תקופתית, בד"כ בשלהי העונות הנוחות, במטרהלהגיע ליעד הנכסף בתזמון הטוב ביותר. בדומה לבעלי-חוליות, תנועת המונים זו מתרחשתביבשה, באוויר ובמים. ובדומה לאחרונים גם סאגת ההגירה כרוכה בהתמודדות עם סכנות, בריחהמאוייבים, יצרים ומאבקי רבייה והצורך היום-יומי לשרוד. רבים לא שורדים, הם נטרפיםאו מתים באפיסת כוחות, אבל כולם תורמים את חלקם במארג האקולוגי; האזורי והעולמי,בהיותם משאב מזון, ישיר או עקיף, למינים אחרים של בע"ח; נודדים ויושבי קבע.

חרקים נוקטים באסטרטגיות שונות על-מנתלהבטיח שרידות, בתוך אסטרטגיות אלו מבדילים בין יושבי קבע למהגרים. הגירה, בהגדרהרחבה, היא מעבר של פרט מבית-גידול אחד למקום חדש, בד"כ במסלול חד-כיווני, ללאשיבה של הפרט המהגר אל אזור המוצא. אצל חרקים מאפיינים שני טיפוסים ראשוניים שלהגירה: נדידה והפצה.

נדידה היא הגירה ליעד , המצריכה ניווט אוהתמצאות בסביבה ומוגדרת כאקט אקטיבי היזום ע"י החרק עצמו. הפצה מאידך, הגםשעשויה להיות יזומה, הרי שהיא פסיבית כמעט לגמרי ונעזרת באופן מובהק ברוח, זרמי מיםאו וקטור אחר.

המניע להגירה עשוי להיות שינוי סביבתי שאינומאפשר המשך קיום בתנאים נוחים, מחסור במזון או איתור אתרי רבייה. הגירה מתבצעתלרוב בדרגת הבוגר, לעיתים נדירות בדרגת הזחל. יש מינים בהם כל האוכלוסייה מהגרתויש מינים בהם רק חלק מהאוכלוסייה מהגר/מדלג וחלקו האחר נשאר באתרו.

הגדרת יושבי קבע מורכבת יותר, מאחר ורובהחרקים נעים במידה זו אחרת בתוך בית-הגידול שלהם. להבדיל מהמהגרים, תנועתם במרחבמוגבלת בד"כ לחיפוש מקומי, יום-יומי, של מזון, בני זוג ואתרי הטלה. דוגמאקלאסית ליושבי קבע הם כנימותמגן Coccoidea,המקיימות את מרבית מחזור החיים שלהן, לעיתים כולו, על פיסת שטח מוגבלת של ס"מספורים.

מעבר להגדרה הטכנית, רוב החרקים משלבים אתשתי האסטרטגיות וקשה להצביע על מינים בעלי גישה בלעדית קיצונית.

לבנין משוייש Anaphaeis aurota, מין נודד המגיע באביב מהדרום ומתרבה על צמח הצלף.

הניסיון לאפיין מינים מהגרים על-פיקריטריונים ברורים אינו פשוט. הגירה היא התנהגות המערבת מכלול של תכונותמורפולוגיות, פיזיולוגיות וגנטיות, המשפיעות על התפתחות והתנהגות. ברוב המיניםהמוכרים כנודדים, ההבנה של גורמים אלה רחוקה מלהיות שלמה. עם זאת, אפשר להתייחסלמספר גורמים מרכזיים המהווים מניע משמעותי להגירה. לא בהכרח מתקיים גורם יחידיוגם אם הוא משמעותי, הרי בד"כ מעורבים איתו גורמי משנה המקבלים כ"א משקלשונה, בהינתן תנאים שונים או בהשוואה בין המינים השונים.

שינויים סביבתיים

כל בית-גידול עובר שינויים תקופתיים. ישומדובר בשינויים מחזוריים התלויים בעונות השנה. יש ואלה שינויים שאינם סדירים או לאצפויים, התלויים בתנאי אקלים קיצוניים או מעשה ידי אדם (חקלאות עונתית למשל).מתיישבי קבע מתמודדים עם השינויים הללו בדרכים שונות, למשל: התאמת מחזור החיים לחילופיעונות והימנעות מחשיפה לתנאים קיצוניים צפויים, כמו חורף קפוא או קיץ חם. למשלע"י נסיגה למחסות וכניסה לדיאפאוזה.

מהגרים לעומתם, יכולים לנטוש את בית-הגידולולחפש אתר חדש, מתאים יותר, בו הם יכולים להמשיך במחזור החיים כרגיל או לחרוףבתנאים נוחים יותר.

דוגמא מפורסמת לנדידה, המושפעת משינוייםסביבתיים ובראשם מזג האוויר, היא הנדידה של הדנאית המלכותית Danaus plexippus לאתרי החריפה העונתית. מיןזה מקיים בצפון אמריקה שתי אוכלוסיות הנבדלות במסלולי הנדידה. המסלול הארוך ביותר נאמדבכ 4000 ק"מ - מצפון אמריקה למספר אתרים במקסיקו. הפרטים מעופפים כ 11 שעות ביממה,בהם הם גומעים כ 300-600 ק"מ ליום, בתלות ברוחות ובגובה המעוף (עשוי להגיע עדכ 3 ק"מ). באביב שבים אותם פרטים צפונה, הם מתרבים לאחר זמן קצר ומתים. במהלךמספר דורות (3-5) מדלגים, חוזרים צאצאיהם לאזור המוצא והדור האחרון בסבב הוא זהשידרים שוב.

בארצנו הצנועה, מתקיימת נדידה של מין קרוב;דנאית הדורה Danaus chrysippus.מין זה מגיע בתחילת הקיץ מהדרום, אינו נוטה להתלהק ומעופף כבודדים בגובה נמוך,כמטר מעל הקרקע. הוא מתרבה באתרי רבייהשונים, בהם הוא מוצא את הפונדקאים שלו הנמנים על משפחת האסקלפיים. מקים מספר דורותונעלם במהלך הסתיו. דור הסתיו יורד דרומה לעבר סיני לאתרי החורף החמים יותר.

הגירה הנובעת משינויים סביבתיים מוצאים גם במיניםשל חיפושיות ממשפחת המושיתיים. מושית השבע Coccinella septempunctata (ראו רשומה) היא מין נודד, המהגר בשלהי האביב לפסגות גבוהות באזוריהגידול, שם הוא מקָיֶיֶץ (דיאפאוזה בקיץ) וחוזר בסתיו לאתרי הרבייה באזוריםהנמוכים.

הגירה תקופתית, עקב שינויים סביבתייםמקומיים, היא תופעה שנחקרה ונחקרת רבות. בשנים האחרונות לאור מגמת התחממותגלובלית, החלו חוקרים לשים לב למגמות הגירה בקנה מידה גדול מהרגיל. תופעה שעשויהלהיות מוסברת בשינוי אקלים אזוריים, הגוררים דחיקה של מינים מקומיים ומאפשרים תנאיהתפתחות נוחים למינים מהגרים. על התופעה הזו אפשר לקרוא ברשומה "החרקים בעולם מתחמם."

דנאית הדורה - אחד הנודדים המרשימים והיפים המגיעים לישראל.

צפיפות אוכלוסייה

חרקים לא מתמודדים רק עם בית-גידול דינמי,יש להם גם מתחרים מחוץ ומבית. תחרות תוך-מינית עשויה להיות תחרות קשה, כאשר פרטיםרבים, מאותו המין, מתמודדים על אותם משאבים ובמיוחד כאשר משאבים אלה מצטמקים. אצליושבי קבע עלייה בצפיפות האוכלוסין ומחסור במזון, עשויים לגרור תמותה רבה, התגברותשל טריפה הדדית (קניבליזם) - גם במינים צמחוניים, או גידול יחסי בטריפה ע"ימינים אחרים.

משערים שהגירה היא אחת האסטרטגיות להקטנתתחרות תוך-מינית, הנובעת ממחסור במשאבי מזון ומרחב מחיה.

הסדרת צפיפות אוכלוסין עשויה להישלטע"י פרומונים. כאשר צפיפות האוכלוסייה נמוכה, מופרש הורמון התקהלות וכאשרהצפיפות עולה מעבר לנסבל, מופרש הורמון אחר המעודד התפזרות. אסטרטגיה זו מאפשרתניצול יעיל של מקורות מזון איכותיים מחד ומונעת תחרות תוך-מינית חזקה.

דוגמא קלאסית להגירה עקב עליה בצפיפותאוכלוסין ומחסור במזון ונשלטת ע"י פרומונים, מוצאים בתופעת הארבה, המאפיינתמינים אחדים של חגבים. במינים אלה, כאשר חלה עלייה דרסטית בצפיפות האוכלוסייהוכמות המזון מתדלדלת, מתרחש, בהשפעת פרומון, שינוי מופע, מהתבודדות להתקהלות,שינוי המגיע לשיאו בנדידה בעקבות מקורות מזון חדשים. למרות היותה אקטיבית, נעזרהארבה ברוח, הוא מסתייע ברוחות עונתיות (שמביאות גם את הגשם) שכיוונן מוגדר למדיוהמגדילות את הסיכוי שלו להגיע לאתרי מזון איכותיים.

נימפית החורשף היא אחד המינים הנפוצים בעולם, הנודדבעקבות מזון במסלולי נדידה שונים, בהתאם לאזור התפוצה. מין זה עשוי לייצראוכלוסיות גדולות בהן נוצרת תחרות גדולה על משאבי מזון. בוגרים שהתפתחו תחת תחרותעל שטח ומזון, נוטים יותר לנדוד. בישראל נודדת נימפית החורשף באביב, מדרום לצפון,ומקימה במהלך הנדידה מספר דורות, המתקדמים ומתפשטים צפונה. מידע נוסף על נדידתנימפית החורשף בקישור.

ארבה המדבר - בוגר מעמק הערבה. מין זה מצוי בישראל במופע המתבודד.
פרטים מתלהקים מגיעים אלינו רק בנדידה.

רבייה וחילופי גנים

רבייה היא חלק משמעותי במחזור החיים של כלבע"ח. מידת הצלחתה נמדדת לא רק בכמות הצאצאים ומספר השורדים המגיעים לבגרות,אלא גם באיכות הגנטית שלהם והפוטנציאל של הדורות הבאים להגיב לשינויים סביבתייםואחרים.

אצל יושבי קבע, רבייה מוגבלת פעמים רבותלעונה מצומצמת. קיים גם סיכוי גדול יותר לרביית קרובים וירידה באיכות הגנטית שלהדור. מאידך החשיפה של הפרט לטריפה או מוות בנדידה קטנה יחסית. אצל כנימות עלה Aphidoidea, המהוות דוגמא לקבוצה שליושבי קבע עונתיים, מינים רבים מתרבים ברבייה אל-מינית, אסטרטגיה המונעת רבייתקרובים ומצריכה פחות משאבי רבייה. אך בהתהוות תנאי עקה חזקים, עוברת הכנימותלרבייה מינית והפרטים יכולים להגר בעזרת תעופה מוגבלת והפצה בעזרת הרוח למחוזותנוחים יותר וגם להקטין את ההסתברות לרביית קרובים.

הגירה לאתרי רבייה אחרים מאפשרת למיןלהמשיך להתרבות לאורך כל השנה, לדלג מדי פעם לאתר אחר, נוח, המספק את התנאיםהנוחים ביותר של אקלים ושפע מזון. יש הנודדים לאורך מסלול קבוע בו מספר אתרירבייה, כאשר כל דור מדלג ליעד הבא במסלול ורק הדור האחרון בסבב חוזר לארץ המוצא.

דוגמא יפה מאזורנו למין כזה היא; השפיריתהנודדת Anax ephippiger.מין ממוצא אפריקאי יובשני, הנודד מאזורי המוצא (סהרה, צפון אפריקה?) בעקבות הגשםומגיע גם לאזורנו, הוא כאן מתרבה בשלוליות חורף גדולות. מין זה נודד, בלהקותגדולות, למרחקים ומגיע גם לצפון אירופה, האיים הבריטיים ואזור הים השחור. לא ברוראם יש הגירה חוזרת לארצות המוצא, באירופה מרבית האוכלוסייה נכחדת בחורף.

יש חרקים שאצלם נדרש לבוגר זמן כדי לצבורמשאבים ולהתפתח לבוגר המסוגל להתרבות. מינים כאלה מהגרים מאתר ההתפתחות לאתר אחרבו הם יכולים למצוא מזון ולאחר זמן (שבועות או מספר חודשים) הם שבים לאתר המוצא אואתר דומה ובו הם מתרבים. התנהגות כזו מוצאים למשל בקרב שפיריות ויתושים. אלה אינםמינים הנודדים למרחקים של מאות קילומטרים, אבל ניתן לעיתים למצוא פרטים קילומטריםרבים מכל מקור מים העשוי לשמש להם לרבייה. מה גם שאתרים כאלו עשויים לא להופיע עדלעונת הגשמים הקרובה.

הגירת רבייה מאפשרת למינים המצויים בצפיפותאוכלוסין נמוכה יחסית, להיפגש עם יותר בני זוג פוטנציאליים ולהגדיל את הסיכוילמצוא בני זוג איכותיים יותר. דוגמא להתנהגות כזו מוצאים במינים מעפילים. מיניםאלה (בהם פרפרים, חיפושיות ופשפשים) נפגשים לצורך מציאת בני זוג בפסגות גבוהות שםהזכרים תופשים נחלות והנקבות המעוברות חוזרות לעמקים כדי להטיל ביצים.

שפירית נודדת במנוחת נדידה כפי שנצפתה בחולות חלוצה.

נדידה - מאפיינים

נדידת חרקים היא תופעה מרשימה ולו בשלהעובדה שמדובר ביצורים קטנים (שוקלים 2-3 גרמים ולעיתים קרובות אף פחות מגרם אחד),המסוגלים בחלק מהמינים, לעבור מאות ואלפי קילומטרים בדיוק גיאוגרפי מרשים. ישמינים בהם נדידה נעשית בלהקות, לעיתים באלפים ואפילו מיליונים. מניחים שנדידהבלהקה מגדילה את הסיכוי של הפרט לשרוד מול טורפים.

בין הקבוצות הבולטות, הכוללות מינים נודדיםלמרחקים ארוכים נמצאים: חגבים, פרפרי-יום, עשים ושפיראים (ב 1999 נרשמו למעלה מ 40 מינים של שפיריותושפריריות שקיים לגביהם תיעוד נדידה ברור וסוברים שהמספר רק יעלה).

נדידה מתרחשת גם בקבוצות אחרות כגון: פשפשים,כנימות עלים, יתושנים, חיפושיות ועוד. פה מדובר בנדידה למרחקים קצרים יחסית. למרותהיותה צנועה במרחק (מאות מטרים עד קילומטרים בודדים) הרי חשיבותה הכלכלית עצומה,באשר חלק מהנודדים הללו נחשבים למזיקים חקלאיים משמעותיים, המהגרים משטח חקלאי אחדלמשנהו.

הזמן הנדרש לנדידה בא על חשבון זמן הנדרשלחיפוש מזון, מסיבה זו נדידת זחלים (הדרגות הגדלות) נדירה יחסית. במינים בהם מוכרתנדידת זחלים, היא נעשית בד"כ בדרגות הזחל האחרונות והיא קצרה במרחקים. הזחלשל תהלוכן האורן Thaumetopoea wilkinsoniנודד בקבוצה, מאות מטרים מאתר הגידול לאתר המתאים להתגלמות בקרקע.

לרוב אין הדור המהגר זוכה לחזור לאתר המוצא,זה קורה במעט מהמינים הנודדים למרחקים קצרים. כאשר מדובר בנדידה למרחקים ארוכים שלמאות ואלפי קילומטרים, הנדידה היא בכיוון אחד ורק הצאצאים או בני דור שני, שלישיואפילו דורות מאוחרים יותר, חוזרים לנקודת ההתחלה. לעיתים הנדידה מסתיימת בכליוןכל המהגרים, כאשר הם נסחפים ממטרתם ואינם מצליחים כלל להגיע ליעד. או מגיעים אליו,אבל לא מצליחים להתרבות או שצאצאיהם נשמדים מחמת מזג אוויר קשה.

לבנין הכאסייה Catopsilia florella (ראו רשומה בבלוג) הואאחד מהנודדים, המגיע אלינו מהדרום במהלך מאי, מתרבה בקיץ על צמחי ממשפחת הקסלפינייםונעלם עם בא הקור בחורף.

יש הנודדים ביום ויש הנודדים בלילה, ישהנודדים גם מעל קטעים ארוכים של אוקינוסים ואף עוצרים לנוח, בעיקר בלילה, עלספינות בלב-ים. לא כל המנגנונים הקשורים לתופעה זו ברורים או ידועים. בחצי הכדורהצפוני מתאפיינת (אם כי לא תמיד) נדידת האביב בלהקות הנעות צפונה, לעיתים למרחקיםגדולים, בעוד שהנדידה דרומה, בסתיו, נעשית בקבוצות קטנות או ביחידים.

Charles Anderson discovers dragonflies that cross oceans

הרצאה מאלפת במסגרת פרוייקט TED על נדידת שפיריות החוצות את האוקיינוס מהודו לאפריקה.

כאשר משווים בין נדידה של חרקים לציפורים,עולה הבדל אחד מהותי; אצל ציפורים, במינים רבים, פרטים חוזרים לאותו אתר, זאת עלסמך ידע נרכש, כאשר פרטים צעירים לומדים מפרטים בעלי נסיון. אצל החרקים, ובמיוחדבנדידות ארוכות, הפרטים אינם מכירים את היעד ומעולם לא עברו את הדרך אליו. מכאן עולההשאלה: מהם המנגנונים המאפשרים לחרקים נודדים להגיע, דור אחר דור, לאותו יעד מבלישהיו בו קודם?

חוקרים רבים משערים שמדובר במנגנון הטבועגנטית, בדומה לזה המצוי בצעירים של ציפורים נודדות. עדויות נסיבתיות למנגנון כזהעולות ממחקרים שונים, ברם עדיין לא נמצא ותואר המנגנון עצמו ומהי החוקיות במערךההחלטות הנוגעות למנגנון ההגירה. לעומת זאת, יש מידע ראשוני רב על מנגנוני הניווט,מידע שנאסף בעזרת מעקב אחר פרטים מסומנים, תיעוד מכ"ם, תיעוד טלמטרי (בחרקיםגדולים מאוד) ותיעוד שדה רב-שנתי.

סוברים שמתקיימים מספר מנגנונים משולבים,המאפשרים לשמור על כיוון גיאוגרפי נתון, כמו: היעזרות בשדה המגנטי של כדור-הארץ, הסתייעותבאור מקוטב בעזרת גרמי שמים כמו: ירח וכוכבים אצלנודדי לילה ושמש אצל נודדי יום. אור מקוטב אינו מושפע מעננות ומאפשר לשמור עלזווית יחסית קבועה באופן דומה לשימוש במצפן.

מתקיימת גם הסתייעות במשטרי רוחות גלובלייםאו עונתיים. אומנם נודדים רבים הם מעופפים טובים, אבל עתודות האנרגיה בגופם אינןמספיקות לתעופה ממושכת ורציפה של שעות רבות. חרקים המסתייעים ברוחות רגישים יותר לשינוייםזעירים בלחץ האוויר, למהירות הרוח והכיוון שלה. משטרי רוחות כאלו מאפשרים חציית טריטוריותיבשתיות גדולות (מאות ואלפי ק"מ) ושטחים קשים כמו מכשולי מים גדולים כגון: אוקיינוסיםואגמים, בהשקעת אנרגיה מינימלית.

שימוש כזה נעשה בד"כ ע"י עשיםנודדים ושפיריות, הנעים גם בלילה, נודדים בגבהים של 1-2 ק"מ ו"רוכבים"על רוחות העשויות להגיע ל 100 קמ"ש. חלק מהמחקרים מצביעים גם על יכולת לתקן סטיות ניווט הנובעות מסחיפת רוח, כנראה בעזרת נקודות ייחוס קרקעיות.

פרפרי יום לעומת זאת נודדים בעיקר ביום, לרובברום נמוך (עד עשרות מטרים בודדות מעל הקרקע) וברוחות אטיות ממהירות תעופתם. נדידהכזו מאפשרת שליטה טובה יותר על קצב ההתקדמות וכיוון התנועה. היא מאפשרת לפרטיםלאכול בדרך ולמצוא אתרי רבייה חדשים. קל גם יותר לצפות בה ולכן המידע על נדידתפרפרי יום רב יותר.

במינים נודדים של חרקים מוצאים לעיתים קרובותהבדלים בין מופע נודד למופע מתיישב. פרטים נודדים, מתפתחים מהר יותר ונוטים להיותמפותחים יותר; בעלי כנפיים גדולות יותר ועשירים בעתודות שומן. מוצאים אצלם שינוייםהורמונליים יחודיים, המסייעים למשל בעידוד הגירה והתלהקות. תופעה זו בולטת בחגביםנודדים, פרפראים ושפיראים.

נדידה בעזרת וקטור

נדידה יזומה אינה מצריכה בהכרח מאמץ פיזימשמעותי. דרך נוספת לעבור ממקום למקום היא שימוש בוקטור או טְרֶמְפּ. בע"חהנוקטים באסטרטגיה זו משתמשים ברוח (הפצת רוח), זרמי מים ובע"ח אחרים.

חיסרון עיקרי לשימוש בוקטור (רוח,בע"ח או פלטפורמה אחרת), הוא חוסר שליטה בסיסי על כיוון ומהירות התנועה ואתרהנחיתה. דרך זו אינה מאפשרת התלהקות אמיתית, אם כי פעמים רבות, היא נעשית בתזמוןמשותף הנקבע ע"י שינויים אטמוספריים או סמן אחר.

מלכת נמלים מכונפת בעיצומו של מעוף הכלולות.

הפצה בעזרת רוח ballooning נפוצהבעכבישנים (עכבישים ואקריות) ומתקיימת גם בחרקים, בד"כ במינים זעירים כדוגמתכנימות או דרגות צעירות של חרקים גדולים, למשל: זחלים זעירים של פרפראים (ראו למשלאצל עשנור הרותם). היא מתקיימת במידה מסויימת גם בנמליםוטרמיטים, בזמן מעוף הכלולות, שאז בוגרים מכונפים עשויים להיסחף עם הרוח מרחקניכר.

לא כל המינים של העכבישנים נוקטים בטקטיקהזו והיא נפוצה בעיקר אצל דרגות צעירות מאוד או במינים בהם הבוגרים זעירים. היאמתקיימת כאמור גם בחרקים מעופפים גדולים, המסתייעים בזרמי אוויר ברום גבוה, שםמהירות הרוח עולה על מהירות התעופה. בדרך זו הם גם מתגברים על מיכשולי קרקע כמוהרים גבוהים.

הפצה בעזרת רוח מתרחשת בעיקר ביום, שאזפעילות האטמוספירה מצויה בשיא. בערב שוככת הרוח והטרמפיסטים עשויים לרדת לקרקעולחדש במידת הצורך את המסע למחרת עם התחממות האוויר.

כדי להשיג עילוי יעיל, המאפשר לרוח לשאתאותם, משתמשים העכבישים (וזחלי פרפראים מסויימים) בקורי משי. העכביש מתמקם על עצםגבוה חשוף לרוח ומשחרר לאוויר, בכיוון שנגד הרוח, קור משי ארוך מאוד. כאשר אורךהסיב מגיע למידה הרצויה, הוא נישא על-ידי הרוח וברגע המתאים מרפה העכביש את אחיזתובמצע ומתרומם כעפיפון עם הרוח למעלה. במידה ומדובר ברוח מקומית, עשוי העכביש לנועבמרחב עשרות או מאות מטרים בלבד ואם הרוח מתמידה, אפילו לקילומטרים אחרים. אך היהוהקור נתפש בזרם אוויר חם עולה, יכול העכביש להגיע לגבהים של מספר קילומטרים, שםהוא מצטרף לזרמי רוח גלובליים היכולים לשאת אותו למרחקים עצומים.

חוקר בשם Gilbert Waldbauer חישב ומצא שנפח אוויר של1.6 ק"מ מעוקב המשתרע מ 6 מטרים מעל פני-הקרקע ועד לגובה של כ 150 מטרים,מכיל כ 32 מליון פרוקי-רגליים. חישוב זה נעשה לגבי שעות היום, בלילה הוא מעריךשהכמות יורדת לכמחצית. לכמות עצומה זו של חרקים, בין והם מצויים בנדידה או מיניםמקומיים, חשיבות עצומה, בהיותם מקור מזון לציידים מעופפים בהם חרקים, עטלפיםוציפורים שונות. אוכלוסייה שמימית זו הכוללת גם חד-תאים, פטריות ועוד, זו קיבלה גםשם מיוחד: Aeroplankton.

לא מפתיע אם כך שעכבישים הם בין הראשוניםלאכלס בתי-גידול חדשים, הנוצרים למשל באוקיינוסים בעקבות התפרצויות געשיות אולהגיע לבתי-גידול שעברו הכחדה טוטלית כמעט בעקבות באדם או אירוע אקלימי אוגיאולוגי.

עכביש זאבן צעיר בעמדת בלוניניג, עומד עם הפנים לרוח.

נדידה על-גבי בע"ח אחרים נדירה אצל חרקים, אבל נפוצה בשתי קבוצות של עכבישנים.טרמפיסטיות phoresis מוכרת בקרב מינים אחדים של זוטקרבאים Pseudoscorpiones. זוטקרבים נאחזים בעזרתהצבתות הזעירות שלהם ברגליהם של חרקים מעופפים או יונקים קטנים ובעזרתם, הלא מודעת,הם מגיעים לבתי-גידול חדשים או למקורות מזון חדשים. תיאור של מקרה כזה אפשר לקרואברשומה "הזבוב והטרמפיסט".

שימוש בטקטיקה זו מוכרת גם בקרב אקריותשונות. הללו משתמשות בחרקים (בעיקר חיפושיות ודבוראים) או ציפורים קטנות לעבורממקום למקום. על אקריות טרמפיסטיות אפשר לקרוא מעט ברשומה "זבלית נקודה וחברים" וגם ברשומה "החייל השחור".

בשונה מהפצת רוח, טרמפיסטיות מקנה שליטהמוגבלת על היעד. היא אינה יכולה להשפיע על הכיוון והמרחק אבל היא יכולה להגדיל אתהסיכוי, בהנחה שהוקטור הוא המתאים ביותר, להגיע ליעד איכותי המתאים לחיפוש מזון אורבייה.

גם האדם משמש וקטור חשוב בהגירת חרקיםופרוקי-רגליים אחרים, אומנם בד"כ לא האדם עצמו הוא הוקטור (למעט הפצה שלמחלות או טפילים), אבל כלי התחבורה שלו והסחורות או בע"ח שהוא מייצא ומייבא,משמשים מזה אלפי שנים וקטורים יעילים בהפצת פרוקי-רגליים, לבתי-גידול חדשים, שםאין להם אויבים טבעיים. חלקם משגשגים והופכים מזיקים קשים לאדם, לגידוליו ולרכוששלו. מינים המהגרים באופן זה (בד"כ שלא מרצונם) מכונים מינים פולשים. האדם גםיוזם הגירה/הפצה ע"י הכנסת פרוקי-רגליים לבתי-גידול חדשים במטרה להילחםבמינים פולשים (מדבירים ביולוגיים) או לשפר יבולים חקלאיים (החדרת מאביקים).

זבלית מהסוג Onitis שנמצאה מתחת לתאורת רחוב נושאת עשרות אקריות.
במחקר שנעשה ב 1966 ע"י דר' מכאל קוסטא ז"ל נמצאו לפחות 19 מינים שונים של אקריות
על מין אחד של קרנפית (זיבליתיים).

מדוע חשוב להבין הגירה של חרקים

אין חולק על חשיבות המחקר האקולוגי שלבע"ח, בהם גם חרקים. הידע והתובנות העולים ממחקרים אלו לא רק מסייעים לנולהבין טוב יותר את העולם בו אנו חיים, אלא גם מאפשרים לנו להתמודד עם השינוייםשהעולם עובר, אם מדובר בשינויים מעשי ידי אדם או תהליכים טבעיים.

הגירת חרקים היא תופעה משמעותית, בעלתהשלכות מרובות על מערכות אקולוגיות רבות, גם על עולמו של האדם. במיוחד בהקשר שלניטור מחלות בבני-אדם וחיות משק (פיתוח תחזיות של התפשטות מגפות), הדברת מזיקיםבחקלאות (תזמון יעיל של שימוש בחומרי הדברה לפני הגירה צפויה של מזיקים), שירותיהאבקה עונתיים לחקלאים (תזמון פריחה של גידולים), ניטור שינויים סביבתיים; גלובלייםומקומיים ועוד.

מול חשיבות העניין, עולה ביתר שאת הפערהגדול בהבנה שלנו את המאפינים השונים, השולטים במנגנוני ההגירה. חלק ניכר מהקושישלנו לחקור את התופעה נובע מהעובדה שמדובר באורגניזמים קטנים מאוד, שלא ניתן לעקובאחריהם באמצעים מקובלים כמו משקפת או אפילו רדאר ולא תמיד ניתן לחקור התנהגויות הגירה במעבדה.

כיום, הכלי העיקרילמעקב אחרי תופעות נדידה עולמיות הוא, עדיין, תיעוד גלובלי של תזמוני הגעה ונטישהשל חרקים; לאור ציר הזמן והמרחב, סימון פרטים בעזרת צבע או תגים זעירים והשלכת כלהמידע הנאסף, ממקומות שונים, על מפות המשלבות נתוני מזג-אוויר. בקישור הבא ניתן לראות מספר אמצעים ושיטות בהם דוגמים חרקים מהגרים: Migration and Dispersal of Agriculturally-Important Biota.

במקביל, חלה בשנים האחרונות התקדמותמשמעותית בפיתוח אמצעי ניתור זערוריים, המאפשרים מעקב אחרי בע"ח זעירים למדיכמו עטלפים, ציפורי-שיר קטנות ואפילו חרקים גדולים כמו שפיריות. שימוש במשדרי רדיוזעירים ומקלטיGPS מאפשרים מיפוי של מסלולי נדידה באופן שלא היהאפשרי עד לפני מספר שנים. התקדמות במזעור יחד עם שילוב מעקב לווייני יעודי, תאפשרבעתיד, כך מקווים, מעקב גם אחרי חרקים קטנים יותר.

דרך נוספת לעקוב ולמפות תנועה של חרקיםנודדים היא באמצעות ניתוח גרגרי אבקה וחתימות כימיות ייחודיות של חומרים שניונייםמהצמחים הפונדקאים. מיזוג הידע על תפוצת פונדקאים ומועדי פריחה עם ניטור הנודדים,מאפשר להניח סרגל זמנים על מפות תפוצה ולהבין טוב יותר את מסלולי הנדידה ומועדם.מידע כגון זה המשולב עם מיפוי מטאורולוגי, מאפשר לבנות מודלים ממוחשבים הבוחנים אתההשפעות של מאפיינים מטאורולוגים ושינויים עונתיים (אורך יום, טמפרטורה, לחות) עלהמניעים ומועדי הנדידה ומסלולים התלויים במשטרי רוחות עונתיים.

בעזרת כל זאת, יחד עם שילוב של מחקריםגנטיים, נוכל בעתיד לקבל תמונה טובה יותר על המנגנונים השונים הקשורים לתופעה,בתקווה לפצח את חידת מערך ההחלטות של חרקים נודדים ולהבין כיצד מנגנונים אלהפועלים יחדיו; ברמת הפרט, הלהקה ובין המינים השונים.

הבנת התהליכים, כך מקווים החוקרים, תאפשר לסייעלנו לא רק לייצר כלים טובים יותר בנסיון להתמודד עם הבעיות שהוזכרו לעיל, אלא גםלמתן השפעות של האדם העשויות להשפיע על מנגנונים אלה.

מקבץ קטעי עתונות על פלישת נחילי ארבה לישראל ושכנותיה.

סיכום

הגירה כרוכה בעלויות גבוהות של זמן, אנרגיהושרידות. התופעה מתאפיינת בשינויים התפתחותיים; פיסיולוגיים/הורמונליים, מורפולוגייםוגם התנהגותיים, הנבדלים מהותית בהשוואה לפרטים שאינם נודדים. תופעה זו מהווה רכיבמשמעותי במחזור החיים של חרקים רבים והיא תוצר של לחץ ברירה אבולוציוני המטיב אתהכשירות של המין במטרה לשפר השרידות של המהגרים.

מחקרים שונים מצביעים על האפשרות שמנגנוניהנדידה וההפצה הם תולדה של מנגנוני תגובה אבולוציוניים, המאפשרים לחרקים להתמודדטוב יותר עם שינויים אקולוגיים עונתיים או רב-שנתיים; מקומיים וגלובליים (פיזורסיכונים), ע"י כיבוש שטחים חדשים והגדלת המגוון הגנטי, לאורך ציר הזמן.

ישראל ממוקמת בצומת מרכזית בין שלוש יבשות -אירופה, אסיה ואפריקה. מיקום זה עושה אותה ציר מעבר בעל חשיבות עולמית עבורבע"ח מהגרים ובמיוחד נודדים. החשיבות העולמית של ישראל בציר הנדידה העולמי שלעופות בין שלושת היבשות לא מוטל בספק. יש לנו חשיבות ואחריות גם בנוגע לנדידה שלחרקים באזורינו. חלקם מזיקים ולכן חשוב להבין את המנגנונים המשפיעים על הנדידהשלהם. יש אחרים שחיוניים למערכת האקולוגית המקומית ומשמשים כמאביקים או כמזוןלמינים אחרים, מקומיים ונודדים, הנסמכים על גלי נדידה אלו במהלך מחזור החיים שלהם.

חלק חשוב באחריות זו היא השמירה על שטחיםפתוחים טבעיים ופיתוח טבע עירוני בריא ובר-קיימא, בכדי לספק לכל האורחים, הןהחולפים והן הנשארים, סיכוי גדול יותר לשרוד ולהגיע לכאן שוב בשנה שאחרי.

מקורות נבחרים:

אנטומולוגיה כללית, ש. בודנהיימר, 1961

מחיי החרקים, צבי אבידב, 1970

נדידה והגירה של בעלי-חיים, המרכז להוראתהמדעים ע"י עמוס דה שליט, האוניברסיטה העברית ירושלים.

מדריך הפרפרים בישראל, דובי בנימיני,מהדורה מורחבת, 2002

How and Why Do Insects Migrate?Richard A. Holland, Martin Wikelski, David S. Wilcove, 2006.

Bumblebee.org

Local Dispersal andMigration by Insect Pests and Their Importance in IPM Strategies,David N. Byrne, Rufus Isaacs and Klaas H. Veenstra.

Insect Migration, Nick Panella, 1995

Migration -Insects

Migration of organisms: climate, geography, ecology, Ashraf M. T.Elewa, 2005

Encyclopedia ofEntomology, John L. Capinera, Second Edition, 2008

Entomology, Third Edition, Cedric Gillott, 2005

The Birder's Bug Book, Gilbert Waldbauer, 1998

Model organisms forecological and evolutionary research - Migration in Odonata: a case study of Anaxjunius, Michael L. May, John H. Matthews, 2008

חלון פתוח לחרקים - מושית Psyllobora bisoctonotata

2011-10-19T21:25:00.000+02:00

הרשומה של היום מכנסת תחתיה שלושה עולמות, נציגיםמשלוש ממלכות ביולוגיות המקיימים ביניהם יחסי גומלין מורכבים, הכוללים טפילותוטריפה והופכים את הסיפור למעניין במיוחד. יש פה יצורים הנחשבים פולשים, טפילים,טורפים ו...לא תמיד ברור, מי פה הוא הילד הטוב.

אין פה תגליות חדשות למדע, אבל נמצא, איך לא,הזדמנות נוספת ללמוד טפח על עולמם המורכב של החרקים ובית-הגידול שלהם.

הסיפור מתחיל לפני כשנה, באוקטובר 2010. זההיה בפארק האגם ליד הסופרלנד בראשל"צ. מקום טוב (בינתיים)לחובבי חרקים ובמיוחד לאלה החובבים בתי-גידול לחים. באותו סיור מצאתי לראשונהמושית לא מוכרת לי (מתוך 70 המינים המצויים בישראל, אני מכיר מעט מאוד). מצאתי גםזחלים, גלמים ואפילו תטולות זעירות, שבקושי אפשר היה להבחין בהן. מצאתי אותן עלצמח נפוץ במקום, אך באופן די מוזר, רק באתר אחד (כמה מטרים רבועים) ולא במקומותאחרים באותו שטח.

זיהוי המין הצריך חיטוט עמוק ברשת ובעזרת גוגל (יתברך) הגעתי בזמנו לזיהוי די בטוח. בשלבמאוחר יותר, מצאתי סימוכין במאמר על מושיות בישראל (1995J. Halperin, O. Merkl and M. Kehat,)אזכור על הימצאות המין בארצנו. עפ"י המאמר למדתי לדעת שמין זה אינו נפוץ במקומותינוואפשר להגדירו כדי נדיר.

באוגוסט 2011, יצאתי בשנית למקום, במטרהלראות מה קורה עם החיפושיות. כדי לוודא שתחושת הפיזור בשטח אינה מקרית, חיפשתי אותן,על הצמח הפונדקאי, לאורך כל גדת האגם (המערבית), בשטח המדובר, אך למעט ממצא בודדשוב העליתי חרס. בתום החיפוש חזרתי לאתר הראשון, בו מצאתי אותן שנה קודם ובינגו.הן היו שם; כמה בוגרים, גלמים וזחלים. אכן מוזר, ואולי לא, אם מסתכלים על כלהתמונה כמקשה אחת. (מאז הביקור הראשון השנה, חזרתי עוד מספר פעמים למקום ומצאתי אתחיפושית בעוד מספר אתרים לאורך גדת האגם, כולם על אותו הצמח.)


לכיד איטלקי - נוף צומח טיפוסי על גדת פארק האגם. הכתמים החומים על העלים הם תוצר של פטריית החילדון. המראה הלבלבן הקמחי שמופיע על חלק מהעלים הוא הקימחון.

אתחיל דווקא עם אחד מגיבורי המשנה שלהסיפור, נציג ממלכת הצומח - לכיד איטלקי. הסוג לכיד Xanthium (משפחת המורכבים) כולל בישראל 3 מינים. למעט לכיד הנחלים,השאר מוכרים כמינים פולשים (דר' אמריקה). כולם נחשבים לעשבי אשפתות, הגדלים בעיקרבשטחים מופרעים ונחשבים למזיקים חקלאיים.

לכיד איטלקי Xantium italicum הגיע לאזורנו לפנישנים רבות (החוקרים לא סגורים על מועד מדוייק) ומאז התפשט בכל האזור הים-תיכוניובתות הספר. הוא חובב בתי-גידול לחים, במיוחד אלה המופרעים בידי אדם. פארק האגםמספק לו את כל התנאים האידאלים להתפתחות מהירה. ואכן צמח זה די שולט על גדת האגםהמערבית, שם פעילות האדם מונעת התפתחות של עצי אשל האגרסיביים יותר.

ומדוע הוא גיבור משנה? כי על גבי העלים שלומצאתי את המושית האמורה, השחקנית הראשית. ומה מחפשת מושית קטנה וחמודה על עלים שלצמח פולש ולא נחמד (לסביבה)?

רוב מיני המושיות בכלל וגם בישראל הןטורפות, ניזונות מחרקים זעירים כמו כנימות ואקריות. אבל, על עלי הלכיד לא נראה שפעמזון עסיסי, אדרבא, רוב המושיות (בוגרים וזחלים) נמצאו על עלים מצהיבים, יבשושיים,נטולי שמחת חיים וחרקים.

על נציגה הצמחונית היחידה בישראל דובר ברשומה מושית הדלועיים ואם כך הרי זו לא צמחונית. אפשרות נוספתשעלתה, אולי זו מושית חובבת פטריות. ואכן בעיון מדוקדק יותר נמצא שהסוג Psyllobora אליו משתייכת החיפושית שלנו הוא mycophagous כלומר בני הסוג ניזונים מנבגים של פטריות טפיליות (עוד שחקניות משנה) כדוגמתהקימחון.

נתון זה גם מסביר בדיעבד גם את מראה העליםהמצהיבים עם כתמי החלודה (פטריית החילדון שנמנית על משפחה אחרת לגמרי) ומשטחיםלבנבנים/אפורים (קימחון) וגם את העובדה שלא נראו כמעט חרקים אחרים, בעיקר אלההניזונים ממוהל הצמח, אולי כי אין להם מה לחפש על עלים במצב ירוד שכזה.

Psyllobora bisoctonotata

הנה לנו שני אורגניזמים "מזיקים"ושלישי שטורף את אחד מהם. אז זה טוב או רע? אם הפטריות פוגעות בלכיד הפולש, הרי זהלכאורה טוב. אך אם המושית טורפת את הפטריות, שמדכאות את הלכיד, הרי זה אינו טוב,כי היא "מסייעת" ללכיד.

עוד נדבך קטן לסיפור, מסתבר שאת הסוג לכידתוקפות פטריות מאוד ספציפיות, שאינן פוגעות בצמחים אחרים. למשל: את הלכיד תוקף חילדוןמהמין Puccinia xanthii, המשמש להדברה ביולוגיתשל הלכיד. עלים נגועים מקדימים לנשור, גבעולים מתייבשים וייצור הזרעים נפגע. הצמחיםשמצאתי נראו נגועים בחילדון, ברם אין לי מידע האם זה אכן החילדון המדובר ואם בכללהמושית ניזונה ממנו.

לכאורה המושית שלנו לא ממש מסייעת לאדםבמאבקו במינים פולשים. יחד עם זאת, כאשר בודקים בספרות מחקריםשונים שנעשו בעולם על הסוג Psyllobora,עולה שלסוג זה פוטנציאל גדול בהדברה ביולוגית של פטריות טפילות מזיקי חקלאות.

מאידך, מחקר אחד לפחות מצביע על כך שהמושית משמשת כמפיצה של הפטריות המשמשות להןלמאכל. בדיקת תוכן מעיים וגללים הראתה תכולה משמעותית של נבגים שלמים. אלה מופציםבעיקר ע"י הבוגרים הניידים בהרבה מהזחלים. עפ"י המלצת המחקר, יש לבחוןהיטב את השימוש בסוג Psylloboraעבור הדברה ביולוגית.

אז אולי החיפושית הזו לא "בעייתית" כפי שזה נראה,אומנם היא טורפת מדביר חשוב של הלכיד, אך בד בבד גם מפיצה את הפטריה ובאופן זה תורמתבעקיפין להדברתו.

המונח לכאורה בא גם להזהיר אותנו; הנטייהשלנו לשפוט אורגניזמים אחרים במושגים אנושיים היא בעייתית מאוד, ומסיטה אותנופעמים רבות מההבנה הבסיסית, שכל יצור פועל כחלק קטן במערכת מורכבת ורב שכבתית,אותה אנו מכנים בשם מערכת אקולוגית. טיבה של מערכת כזו ומידת הצלחתה אינה נמדדתבמושגים מופשטים כמו טוב ורע, אלא במידת היכולת שלה ושל החיים בה לשרוד כמערכת,למרות תהליכים סביבתיים וביולוגיים המתרחשים סביבה ובתוכה כל הזמן.

כעת, כאשר אנו מבינים שהמושית היא אומנםשחקנית ראשית בסיפור שלנו אבל שחקנית משנה קטנה בסיפור אקולוגי גדול, אפשר לעבורלהכיר אותה טוב יותר.

Psyllobora bisoctonotata - גולם וזחל צעיר.
הצרעה לא זוהתה. עשוייה להיות טפיל של המושית.
היצורים האדומים הזעירים הן אקריות אדומות, שייכות לסיפור אחר.

Psyllobora bisoctonotataהיא מושית קטנה למדי; כ 3 מ"מ אורכה, על כל כנף חפייה 8 כתמים כהים. אלההיקנו לה גם את שם המין המדעי bisoctonotata= "פעמיים שמונה סימנים". שם הסוג Psyllobora הוא דוגמא טובה לשם"לא טוב"; כאשר תואר סוג זה לראשונה, חשבו שהמושיות הללו ניזונותמפסילות Psyllidae ומשמעותו "אוכלפסילות". כיום אנו יודעים שזו טעות, אבל זו אינה סיבה ראויה לשנות שם מדעימתוקף מהות השם.

הסוג Psyllobora משתייך לקבוצה יחודית שלמושיות, כולן מתמחות בלעדית באכילת תפטירים ונבגים של פטריות, בעיקר מסדרת הקמחונאים Erysiphales; פטריות הטפילות על צמחיםעיליים ונראות כמעטה קמחי לבן הרובץ על העלים. סוגים אחדים של קימחון נחשביםלמזיקי חקלאות קשים. מחקרים אחדים מצביעים על תזונה ממינים נוספים של פטריות רקב,גם מסדרות אחרות.

גפי-הפה של המושיות הללו עברו התאמה לאכילתנבגים והלסתות שלהן כוללות מעין שיניים המסייעות לקרצף את משטחי העלים ולאכול אתהנבגים העשירים מאוד בחומרי מזון.

שני זחלים, בגילאים שונים, עסוקים באכילת קימחון.
הזחלים פעילים בד"כ על החלק העליון של העלה.

התפוצה העולמית של Psyllobora bisoctonotata לא ברורה לי דיה. בספרות מצאתי שהמין מוכר בהודו ופקיסטן וגםמאזור ערב, מצרים וקרן אפריקה (אתיופיה והסביבה). באזור שלנו הוא מוכר בטורקיה,סוריה (שפלת החוף) וישראל. גם בישראל התפוצה מוזרה, במאמר על סקירת המינים שלהמושיות בישראל, מצויין שתפוצת המין מתפצלת בין אזור החוף ובקעת הירדן וגם בגלילהמערבי. התפוצה המקוטעת והציון שהמין נדיר יכולה להעיד שאולי לא מחפשים אותובמקומות הנכונים. יתכן גם שהדרישות האקולוגיות של מין זה, עשויות להגביל את התפוצהשלו.

הזדווגות - הזכר קטן ביחס לנקבה.

תטולה אופיינית - צביר ביצים קטן או הטלה תפזרת.
הביצים מוטלות מתחת לעלים.

Psyllobora bisoctonotataזכתה לעניין רב בקרב חוקרים שבחנו את הפוטנציאל שלה לשמש כמדביר ביולוגי של פטריותהקימחון. בזכות זאת אנו מכירים את הביולוגיה ומחזור החיים של המין הזה, מה שעשוילהסביר תופעות שונות שרואים בשטח ולא תמיד מובנות מאליהן.

מקורות נבחרים:

Ladybugs of Alberta: finding the spots and connecting the dot, JohnAcorn, 2007

Can Psyllobora Bisoctonota And Ileiscincta (Coccinellidae: Coleoptera(Be Advocated For Biological Control Of Powdery Mildews*,NTTISHA V PATANKAR, VISHAL MITTAL, RAJESH KUMAR And V. V. RAMAMURTHY, 2009

Bionomics Of Mycophagous Coccinellid, PsylloboraBisoctonotata (Mulsant) (Coleoptera:Coccinellidae(, Rajesh Kumar, Vishal Mittal, Nitisha V.Patankar And V.V. Ramamurthy, 2010