הם קטני ארץ אבל עולמם ענק. יש השונאים אותם, יש אוהבים אבל מעטים אדישים אליהם. הם סביבנו, בתוכנו ואף עלינו, חלקם נחשבים מזיקים וחלק חיוניים לנו כאוויר לנשימה. חרקים, עכבישים ופרוקי-רגליים אחרים מהווים כ 80% ממגוון המינים בכדור שלנו. הם מהווים נידבך חשוב במארג הטבעי והכרחיים למרקם החיים המורכב המייחד את כוכב ארץ. בלעדיהם אין לנו קיום. אתר זה פותח חלון בתמונות ותוכן לעולם סמוי וזעיר. מרבית התמונות צולמו בישראל. חלק מהמינים אף אנדמיים לאזורינו או לבתי-גידול ייחודים בישראל.
אזהרה! כל הזכויות על המאמרים, הטקסטים והתמונות באתר "חרקים - עולם קטן בגדול" (להלן האתר) שייכים לבעל האתר או לבעליהם המקוריים של התמונות כפי שמצויין על התמונה. כל שימוש (חלקי או מלא) מסחרי או ציבורי בחומרים מהאתר ללא היתר בכתב באתר אחר, אם על ידי העתקה או שימוש ב RSS או אמצעי תיווך מקביל אסור ויחשב כעבירה על-פי כל דין והעושה שימוש בחומרים מהאתר ללא היתר עשוי להיתבע כחוק.
אם הינכם צופים בתכני האתר שלא דרך האתר עצמו (insectour.blogspot.co.il), הנכם מוזמנים להודיע לי על כך ובתודה מראש.

יום חמישי, 17 ביוני 2010

חלון פתוח לעכבישים - איך יודעים האם עכביש ארסי?

העניין שלנו, בבע"ח ארסיים נובע מגורמים רבים. חלקם מתוך פחד קמאי, שאין לו במקרים רבים אחיזה במציאות, חלקם מתוך הסקרנות האנושית הנוגעת בכל מה שזר, מוזר ושאינו ברור לנו.

אחת השאלות העולות מנושא זה היא: איך אפשר לדעת האם עכביש ארסי? למרבה הפלא התשובה די פשוטה. פשוטה משום שלמעט משפחה אחת, כל משפחות העכבישים ומתוך כך כל המינים הנכללים במשפחות הללו הם ארסיים. אבל ברור לי שמהות השאלה היא אחרת. התשובה שמרבית האנשים רוצים לקבל נוגעת בצורך האנושי למיין ולקטלג כל דבר ולהגדיר לעצמם יחס כלפי משהו לא מוכר ואולי מאיים. ולכן השאלה היותר נכונה היא: האם כל העכבישים מסוכנים לאדם? ואם נצמצם את השאלה; איך מזהים עכביש מסוכן לאדם? או איך יודעים האם עכביש מסוכן?

במקרה הזה התשובה אינה פשוטה כלל ועיקר. למעשה אין כלל אחד ואפילו לא כמה כללים המאפשרים זיהוי עכביש כמסוכן לאדם. הדרך היחידה לזהות עכביש כמסוכן היא להכיר אותו באופן אישי, להכיר את מראהו, התנהגותו והתפוצה שלו. לכאורה מטלה לא פשוטה לאדם מן הישוב שבקושי מבדיל בין עכביש לחרק.

בעולם מוכרים כיום למעלה מ 40,000 מיני עכבישים. מתוכם רק 20-30 מינים נחשבים מסוכנים לאדם. המפגש עם רוב האחרונים נדיר ורק מיעוטם נוכח בקביעות בקרבת האדם ומשכנותיו, אלה גם המינים המדווחים יותר מכולם במקרי פגיעה. למעשה רוב הדיווחים על פגיעה מעכבישים מסתמכים על עדות הנפגע ופעמים רבות אין לכך סימוכין באופי הפגיעה או בפתולוגיה שלה.
בישראל מוכרים מספר מאות מינים של עכבישים, מתוכם רק עשרות בודדות מזדמנים למגורי אדם. באזורים עירוניים אף פחות. ובתוך אלו רק מעטים נחשבים לשוכני קבע בבתינו. מתוך האחרונים בודדים המינים העשויים לנשוך ורק שניים מהם נחשבים כמסוכנים לאדם: אלמנה שחורה Latrodectus tredecimguttatu וארסן (ששן) חום Loxosceles rufescens.


הגדרת המילה סכנה היא סמנטית בעיקרה. משום שהסכנה היא בעיקר בעיני המתבונן. נשיכת שני המינים שלנו אינה כרוכה בהכרח במוות. למעשה תמותה מנשיכת המינים הללו היא נדירה מאוד ועשויה להיגרם - לאחר ימים - מחוסר טיפול, סיבוכי משנה, רגישות נדירה או לאחר פגיעה בפעוטות או קשישים בעלי מערכת חיסונית לקויה.

עדיין, גם אם לא מדובר בסכנת חיים, נשיכה של אלמנה שחורה או ארסן חום אינה דבר של מה בכך. היא יכולה, במקרים חריגים, להסתיים בנזק משמעותי לרקמות או לגרום לסיבוכים אחרים שידרשו זמן החלמה ממושך וסבל לא קטן. ודי בכל אלו כדי להבין שמדובר בעניין רציני הדורש מכל אחד להתייחס לעניין ברצינות.
בישראל מצויים מינים נוספים של עכבישים שקיים לגביהם תיעוד (בעיקר מחו"ל) כלשהו של נשיכות בעלות אופי פתולוגי. בד"כ מדובר בנזק מקומי, שולי שאינו מצריך כל טיפול או רק טיפול מקומי ומעקב. המפגש עם רוב המינים הללו נעשה בטבע מאחר ואלו מינים שאינם נוטים להגיע למשכנות אדם, חלקם עשוי להופיע בגינות נוי או שטחים חקלאיים.


עכביש שק מסוג Cheiracanthium
סוג זה נפוץ בעיקר באביב על צמחים עשבוניים ולעיתים בגינות נוי.

נשיכתו כואבת אבל אינו מוכר כמסוכן לאדם.
תפקיד הארס
ברשומה על חרקים ארסיים נדון עניין תפקיד הארס וסוגיו בפירוט. אומנם עכבישים אינם חרקים, אבל תפקודי הארס אינם שונים בהרבה ולכן אקצר. ארס עכבישים הוא תרכובת חלבונים המיועדת לשתק את הטרף ולסייע בפירוק הרקמות הפנימיות לנוזל בר מציצה, עכבישים ניזונים ממזון נוזלי בלבד. הארס מכיל רכיבים הפוגעים במערכת העצבים ורכיבים המפרקים רקמות. תמהיל הרכיבים משתנה ממין למין בהתאם לאורח החיים, סוג הטרף ושיטת הציד.


החדרת הארס מתבצעת בנשיכה באמצעות הכליצרות המתפקדות כמזרק. הכליצרות הן התפתחות של גפיים המצוידות בבלוטות ארס. אם כך עכבישים נושכים ולא עוקצים. על גפי הפה של עכבישים ניתן לקרוא ברשומה כיצד אוכל העכביש המבורגר.


החדרת הארס אינה פעולה אוטומטית בהכרח. במספר מינים שנחקרו בנושא נמצא שכמות הארס המוחדרת לרקמות תלויה בגודל הטרף ומידת התוקפנות שלו. ייצור ארס כרוך באנרגיה מטבולית יקרה וזמן, ולכן סביר שהעכביש יפריש את הכמות הרצויה ולא מעבר. מוכרים גם מקרים של נשיכות עקרות אצל מינים הנחשבים מסוכנים לאדם.


כסופי דק-פסים Argiope trifasciata נקבה.
אחד המינים הגדולים והיפים שיש לנו באזור הים-תיכוני.

אינו מסוכן, בונה רשתות גלגל גדולות. מגיע לעיתים לגינות נוי.
צבע גוף וארסיות
בטבע בע"ח ארסיים רבים מכריזים על היותם כאלו במפגן צבע בולט. על רוב שילוב צבעים ניגודי וברור כמו אדום-שחור או צהוב-שחור וכו'. צבעים כאלו מכונים צבעי אזהרה ומוצאים אותם גם אצל חקיינים העוטים צבעי אזהרה ללא כיסוי ממשי, בהנחה שסכמת הצבע תבלבל את הטורפים שלהם.


לצערנו בעכבישים צבעי אזהרה לא ממש פופולאריים. למעשה לרוב העכבישים צבעים מתמזגים המאפשרים הסוואה טובה. ומכיוון שממילא מרבית העכבישים ארסיים, אי אפשר להניח שעכביש צבעוני מסוכן יותר מכזה שצבעיו צבעי הסוואה. למעשה המין אלמנה שחורה (בוגרים) והמין ארסן חום (כל הדרגות) אינם ניחנים בצבעים בולטים ומטבע אורח חייהם הנחבא אל הכלים והיותם פעילי ליל, אין הם זקוקים לצבע בולט אלא לצבע המטמיע אותם בבית גידולם.


דווקא אותם מינים צבעוניים כדוגמת הכסופיים שלעיתים נתקלים בהם בשדות או בגינה, אינם נחשבים מסוכנים וצבעם הבולט נועד בעיקר להרתיע טורפים טבעיים כמו ציפורים, בדרך כלל אלו הן הנקבות הצבעוניות והזכרים הם קטנים וצבעם חדגוני ודהוי. באחרים הצבע משמש כצבע תקשורתי בין הזכר לנקבה, הוא מאפיין לרוב את הזכרים ואילו לנקבות צבעי הסוואה.
אם כן, צבע אינו יכול לשמש בשום אופן כאמצעי המעיד על מידת הארסיות של העכביש ומידת הסכנה שבו.


פרוונית שחורה - Chaetopelma olivaceum 
מין מקומי המגיע לעיתים למשכנות אדם, אינו מסוכן אם כי נשיכתו כואבת למדי.

פה הנקבה מדגימה עמדת התגוננות וחשיפת כליצרות לאחר התגרות מכוונת לשם הצילום.
גודל וארסיות
הנטייה לחשוב שגודל העכביש מעיד על מידת ארסיותו ומכך על מידת הסכנה שגויה ביסודה. הדוגמא הטובה ביותר לכך היא עכבישים ממשפחת הפרווניתיים (Theraphosidae) המכונים גם טרנטולות. מינים רבים במשפחה גדולים במיוחד; 80-300 מ"מ כולל רגליים. בישראל יש למשפחה מספר נציגים אך רק אחד מהם בסוג פרוונית מגיע לגודל של 70-95 מ"מ כולל רגליים. למינים אלו כליצרות מפותחות מאוד אבל בלוטת ארס קטנה למדי. נשיכה של פרוונית כואבת בדומה לעקיצת צרעה מזרחית. לא מוכרים מקרי מוות מהמינים הללו או פגיעות משמעותיות. גם במינים גדולים של זאבנים ומברישים (40-50 מ"מ) הנשיכה כואבת מאוד ובדרך כלל אינה מצריכה התערבות רפואית חריגה. למעשה תגובה אלרגית שעשויים לפתח מיעוט מהנפגעים מסוכנת יותר מהארס עצמו.


לעומתם, מימדי הגוף של האלמנה השחורה (8-15 מ"מ) והארסן (8-10 מ"מ) נחשבים לממוצעים למדי בהשוואה למינים רבים של עכבישים. ובכלל, למרבית המינים הקטנים כליצרות עדינות שאינן מסוגלות לחדור את עור הגוף ברוב שטחו, אם בכלל.


פרוונית אדומת-ברכיים - Brachypelma smithi. מוצאה מדר' אמריקה.
מכונה גם טרנטולה. נחשבת לחיית מחמד חביבה ושקטה. אינה מסוכנת.

רכיבי סכנה
הגדרת עכביש כמסוכן לציבור אינה תלויה רק במידת הנזק שעלול להיגרם מנשיכה (כמות ואפיון הארס). לשם כך יש להוסיף עוד שני פרמטרים עיקריים (ולא בלעדיים). תפוצה / בית-גידול ותוקפנות.


מידת הסכנה מבע"ח ארסי תלויה בין השאר במידת הסיכוי למפגש איתו. בע"ח ארסיים שאינם נפוצים במרכזי אוכלוסיה אינם מהווים סכנה ממשית אלא אם האדם מגיע אל בית-הגידול שלהם. במקרה האחרון חשוב לנקוט באמצעים בסיסים על-מנת לצמצם את הסיכון לפגיעה: נעליים סגורות וגבוהות, לבוש ארוך, הימנעות מהכנסת אצבעות למקומות היכולים להוות אתרי מסתור ועוד. 


כאשר בע"ח ארסיים חולקים איתנו את בית-הגידול (למשל: מגורים) הבעיה אינה פשוטה. מאחר ואין מצפים מאיתנו לשנות את אורח החיים על כל סכנה פוטנציאלית, הרי הסיכוי לפגוש אותם לא מוכנים בחצר או בבית הוא גדול בהרבה. עם זאת במקרה של עכבישים הסטטיסטיקה מראה שלמרות התפוצה היחסית גדולה של מינים כאלמנה שחורה בקרבת האדם וארסן חום במשכנות אדם (במיוחד באזורים כפריים), מקרי הפגיעה המדווחים כל שנה הם מעטים (עשרות בודדות) ובחלק מהמקרים אין כלל ודאות שאכן מדובר בנשיכת עכביש כלל. הסיבה לכך פשוטה למדי; מינים אלו הם די נחבאים אל הכלים ולרוב ישאפו למצוא מחסה באתר שאינו מופרע לעיתים קרובות (הפרעות הנוגעות לשיגרת היום של האדם כמו פינוי אשפה בחצר, ניקיונות, בישול, תחזוקת הבית ועוד). מתוך כך מרבית המפגשים עם המינים הללו מתרחש בעת פעילות לא שגרתית, כאשר אנו לא מודעים לנוכחותו של העכביש והעכביש נדחק למצב בו הנסיגה בלתי אפשרית ובאין ברירה הוא תוקף כמוצא אחרון.

כאן אנו נוגעים בפרמטר השני והוא התוקפנות. מרבית העכבישים יעדיפו כאופציה ראשונית לסגת מאזור הסכנה. לגביהם האדם אינו מהווה מקור מזון ולכן אין להם אינטרס לתקוף. אדרבא. מאחר ואנחנו עשויים למחוץ אותם מבלי משים, הרי גם נשיכת אזהרה לא תסייע במידה ומפגש יסתיים בעכביש מת. עם זאת עכבישים אינם קוראים מחשבות ותקיפה כפעולת הגנה היא אחת האופציות העומדות לרשותם במקרה הצורך.


למרבה ההפתעה, אלמנה שחורה וארסן חום אינם נחשבים למינים תוקפניים. כברירת מחדל הם יעדיפו לסגת במהירות ולנתק מגע. מאידך העובדה שהם חובבים פינות אפלות, פינות שלא תמיד מספקות מרווח מחייה המאפשר ניתוק מגע מהיר, עשויה להכניס אותם ללחץ כאשר הם חווים סכנה אפשרית, ובאין דרך נוחה או מהירה לסגת הם עשויים לתקוף כאקט הגנתי.


אלמנה שחורה וארסן חום לא יתקפו בצורה יזומה משהו שאינו מהווה עבורם מזון או מציב סכנה ברורה ומיידית (גם אם לא מכוונת). אפשר להסתכל על שני המינים מקרוב מאוד (סנטימטרים) מבלי חשש, כל עוד לא שולחים אצבעות כדי למשש, או לתפוש.


מרעידן Holocnemus cf pluchei נפוץ מאוד בבתים, במיוחד בנישות שאינן מופרעות.
אינו מסוכן, טורף גם עכבישים אחרים, מהווה מטרד ויזואלי בשל הרשת האוספת אבק.
מניעה
היכולת שלנו למנוע מעכבישים לחדור לבית, למחסן או להשתכן בחצר נמוכה ביותר. ולכן המניעה הטובה ביותר היא להקשות עליהם ועל המזון שלהם למצוא תנאים נוחים. סילוק פסולת עומדת, אטימת חרכים ופתחים לא נחוצים כולל רישות חלונות, הקפדה על ניקיון ושאיבת פינות נסתרות וחשוכות, כל אלו יכולים להקשות על העכבישים להתנחל בקרבתנו. עם זאת יש לזכור שרוב המינים המגיעים אלינו אינם מסוכנים ואף יעילים מאוד בהדברת חרקים מזיקים וגם מינים של עכבישים הנחשבים מסוכנים, העשויים לגרום נזק משמעותי לרכוש או לבריאות.


הקפדה על ידיים מוגנות בכפפות בעת ניקוי אתרים שלא זכו לכך הרבה זמן (ניקיונות חגים למשל) או בעת פינוי פסולת ישנה או אוורור מלתחות חורף / קיץ בעונות המעבר.
עכבישים עשויים גם להיכנס לבגדים שלנו, בד"כ בנסיבות של ייבוש על חבל כביסה בגינה או במהלך אכסון ממושך בארון. ניעור הגון של הבגד יכול לפתור את הבעיה בקלות.


יורקן - .Scytodes sp
סוג קטן (5-6 מ"מ) הנפוץ בבתים, אינו מסוכן ויעיל מאוד בחיסול מזיקים קטנים.
לא בונה מטווים, צייד אקטיבי המוצא מחסה בחללים חשוכים.

הכרות ראשונית וסכנות
כאמור הדרך היחידה לזהות עכביש כמסוכן היא להכיר אותו באופן אישי, להכיר את מראהו ורצוי גם את התנהגותו והתפוצה שלו. להלן סקירה קצרה של שני המינים המסוכנים. סקירה מקיפה יותר תוכלו למצוא ברשומות אליהם מפנים הקישורים בשמות.


בכל מקרה של חשד לנשיכה מעכביש החשוד כמשתייך לאחד המינים המסוכנים חשוב להגיע עם העכביש (רצוי שמור באלכוהול 70%) למרכז הרפואי הקרוב ולדווח על נסיבות המקרה. אבחון מהיר של מהות הפגיעה יכול לחסוך הרבה לחץ ופחד ולצמצם נזקים במידה ואלה מופיעים.

ארסן - סוג קטן, חום וארוך רגליים. בישראל הסוג כולל מין אחד הנפוץ גם במשכנות אדם: ארסן חום Loxosceles rufescens. מחסות מועדפים עשויים להימצא מאחורי ארונות או בתוכם, ריהוט, מתקנים ביתיים, במזווים או בארגזי אכסון או בכל אתר שאינו מופרע לעיתים קרובות.


הארסן נחשב פעיל לילה ועשוי לשוטט במרחב הקרוב למטווה בחיפוש אחר מזון. ביום הוא יחזור למחסה ויתגלה רק אם בית-הגידול הופרע. הזכר והנקבה דומים בגודל. שני הזוויגים נחשבים מסוכנים. מפגשים עם המין הזה מתרחשים על רוב בשעות בוקר מוקדמות כאשר עכביש פעיל עדיין לא חזר למחסה שלו, כאשר פרט לא מצליח לחזור למחסה הקבוע ומוצא מחסה זמני בנעל או בגד מונח או כאשר שולחים יד חשופה לתוך מתקן העשוי לשמש מחסה מועדף על העכביש.


הנשיכה עצמה לרוב אינה מורגשת והשפעתה ניכרת רק לאחר כמה שעות. הפגיעה מקומית, על-פי רוב קלה, לעתים מתפתח פצע נמק קשה. לעתים נדירות מתפתחת תגובה מערכתית קשה שעיקרה הפרעה בתפקודי קרישה. פעילות רעלנית זו מיוחסת למרכיב אנזימי עשיר שמכיל ארס העכביש וזיהום בקטריאלי נילווה.
הטיפול בנשיכת ארסן החום ניתן לפי מידת הפגיעה - טיפול מקומי בעת הצורך וטיפול תומך כאשר יש מעורבות מערכתית.

התייחסות רחבה יותר לארסן אפשר למוא ברשומה ארסן חום.

ארסן חום - נקבה בוגרת.

אלמנה - הסוג אלמנה כולל בישראל 6 מינים אבל רק אלמנה שחורה Latrodectus tredecimguttatus נחשבת מסוכנת. אלמנה שחורה אינה נוטה לחדור לבתים אך עשויה להגיע לחצרות, מחסנים וכדומה. כמקום מסתור היא מעדיפה אתרים חשוכים או המוצלים רוב היום מתחת לאבנים, גרוטאות, מתקנים שונים וכד'. בבתים מוצאים יותר את האלמנה החומה Latrodectus Geometricus (מידע מפורט בקישור), היא פחות נפוצה ואינה נחשבת מסוכנת אם כי נשיכתה כואבת למדי.

אלמנה (הנקבה) בוגרת אינה עכביש נודד ולאחר שמצאה נחלה מתאימה והקימה את המטווה, היא תישאר במקומה אלא אם חלה הפרעה משמעותית בבית-הגידול. הנקבה גדולה פי כמה מהזכר והיא הנחשבת מסוכנת.
נשיכת האלמנה אינה מכאיבה ולעתים אינה מורגשת כלל. התגובה לנשיכה מתפתחת בתוך דקות, אולם עשויה להתעכב מספר שעות. התגובה מסתמנת בכאב ובצריבה באזור הנשיכה, המתפשטים בליווי אודם לאורך דרכי הלימפה. עם התפשטות הארס חש הנפגע הרגשה כללית רעה, אי-שקט, כאבי בטן עזים וקוצר נשימה. בהמשך יעלה לחץ הדם וחום הגוף, תהיה הזעה מרובה ויתרבו התאים הלבנים בדם. שלב המחלה הקשה נמשך שלושה-ארבעה ימים, אך תסמיני חולשה כללית נמשכים לעתים חודשים מספר.


הטיפול בנשיכת אלמנה שחורה כולל טיפול תומך לפי התסמינים, ובמקרי הרעלה משמעותית - מתן נסיוב לתגבור המערכת החיסונית.


אלמנה שחורה - נקבה בוגרת. הצבע שחור מלא, לעיתים עם כתם אדמדם קטן בבטן.
לצעירות דגם כתמים אדמדמים על רקע כהה ההולך ונעלם עם הגעה לבגרות מינית.

אלמנה חומה - נקבה בוגרת ליד סלסלת ביצים.
הצבע גוון משתנה של חום, לעיתים עם גווני אדום (שריד לדגם טרום בוגר).
דוגמת שעון החול האדום על הבטן (מופיעה בכל הדרגות) ופקעת הביצים העטורה בליטות
הם מסימני הזיהוי היחודיים למין.
חשיבות אקולוגית
כמו כל בע"ח גם לעכבישים חשיבות רבה במארג האקולוגי. הם טורפים ותורמים את חלקם בוויסות חרקים רבים אשר חלקם נחשבים כמזיקים לאדם. הם גם נטרפים ומשמשים מזון לפרוקי-רגליים אחרים וגם לחולייתנים קטנים: מדוחיים דרך זוחלים ועד לציפורים ויונקים קטנים. מעבר לחשיבות האקולוגית יש לעכבישים גם חשיבות רפואית כלכלית שהופכת להיות משמעותית בשנים האחרונות.

זאבן מסוג Lycosa
זאבנים הינם עכבישים מהירים ופעילי יום, אינם מסוכנים לאדם.

ניכרים בזוג עיניים גדולות במיוחד בחזית הראש.
חשיבות רפואית / כלכלית
חוקרים מודעים זה שנים רבות לפוטנציאל הרפואי והכלכלי שיש לעכבישים בשני תחומים עיקריים: הארס וייצור המשי. העובדה שעכבישים הם לרוב יחידאיים אינה מאפשרת גידול מסחרי למטרות מחקר ותעשייה. ההתקדמות המהירה בתחום הגנטי מאפשרת כיום שימוש בגנים מעכבישים באורגניזמים שונים לשם הפקה משמעותית של רכיבים שונים. טכנולוגיה זו פותחת אינסוף אפשרויות באפשרויות הטמונות בעכבישים רבים.


ארס עכבישים מכיל רכיבים הפועלים על מערכות שונות: שרירים, עצבים, נשימה ועוד. חלק מהרכיבים פועל באופן ממוקד על תאים או קולטנים ספציפיים גם בחולייתנים כולל באדם. הבנת האופן בו רכיבי הארס פועלים מאפשרת לחקור טוב יותר כיצד תאים או קולטנים אלה פועלים, מה שמאפשר פיתוח תרופות ספציפיות מאוד שאינן מתערבות בתהליכים אחרים בגוף. למשל: רכיב אחד בארס של עכביש פרוונית (טרנטולה) מדר' אמריקה נמצא כיעיל מאוד להסדרת הפרעות בקצב הלב מבלי לפגוע בשאר תפקודי הלב.


רכיבים אחרים בעכבישים שונים נמצאו יעילים כנגד התקפים אפילפטיים או כמשככי כאבים חזקים. רכיב אחר נמצא מתאים לציפוי שתלים (למשל בפה) לאור תכונות אנטי בקטריאליות יעילות. רכבי אנזימים המצויים במספר עכבישים ארסיים במיוחד נמצאו כעשויים לעזור בטיפול נגד גידולים שונים.


מנגד, רכיבים שונים בארס עכבישים משמשים גם לפיתוח יישומים בתחום הדברת חרקים מזיקים. חומרי הדברה כאלה מאפשרים לתקוף מזיקים ספציפיים ומבלי להפוך לרעלנים שניוניים ויותר במארג המזון האקולוגי.
גם המשי, לאור תכונותיו הייחודיות מהווה פוטנציאל ליישומים בתחומים שונים של רפואה, ביו-הנדסה ועוד.


דרפינה Oecobius navus
עכביש זעיר (5 מ"מ ופחות) הנפוץ גם במשכנות האדם. אוהב פינות בחדרים.

אינו מסוכן ובד"כ מהווה לא יותר ממטרד ויזואלי בשל המטווים הזעירים שאוספים אבק.
אז לאחר שהגעתם עד הלום אתם עשויים לשאול את עצמכם; לפחד או לא לפחד? אני הייתי מסתכל על זה אחרת. יש הרבה דברים מפחידים בחיים, חלקם מסוכנים בהרבה, חלקם מהווה חלק יום יומי מחיינו, האם זה מפריע לרובנו להמשיך בשגרת החיים? עכבישים כמו כל סכנה אפשרית, אם מבינים אותם נכון ולוקחים את הפחד בהקשר ובפרופורציות המתאימות, לא צריכים להטריד אותנו יותר מאשר הסיכונים שבנסיעה ברכב לעבודה.

28 תגובות:

עודד גלעד אמר/ה...

פשוט נהדר. תודה רבה!

אנונימי אמר/ה...

הרגעת אותי... הייתי על סף התקף לב אמיתי

שמנציק אמר/ה...

האם יש רשימה מסודרת עם תמונות של עכבישים בישראל שכן צריך להזהר מהם? זה יעזור מאוד..

Amir Weinstein אמר/ה...

לשמנציק
לא מכיר ברשת רשימה כזו, הרלוונטית לישראל.
ממילא יש רק שני מינים המסוכנים באמת לאדם
הם מוזכרים ברשומה זו ויש פה גם תמונות
במהלך השנה יעלו רשומות ספציפיות על אלמנה וארסן.

Hagaishp Shpigler אמר/ה...

אמיר שלום,
ראשית תודה על המאמר המעניין ועל האתר בכלל,
יש לי שאלה בנוגע לעכבישים וסכנתם,
אלו עכבישים ניתן לאסוף ביד? ומאיזה עדיף להמנע (גם נשיכה מכאיבה אינה חוויה נעימה)?
אלו משפחות ניתן לאסוף ללא כל חשש?
תודה,
חגי

Amir Weinstein אמר/ה...

תשובה ל Hagaishp Shpigler
אם לא מכירים לא אוספים ביד. כלל יפה לכל חיה.

הכרת מינים ומשפחות דורשת לימוד שאי אפשר לרכוש מתוך תגובה קצרה.

התמונות ברשומה מציינות חלק מהמינים שכדי להימנע מהם כולל את 2 המינים המסוכנים באמת.

יש בבלוג רשומות נוספות העוסקות בעכבישים וגם בהם מופיעה בד"כ התייחסות למידת הסכנה.

אני לא רואה סיבה להחזיק עכבישים ביד, סתם ככה.
ואם צריכים ללכוד אותם, אפשר לעשות זאת בדרכים שונות בעזרת מכלים או מתקנים אחרים.

דרך נוחה להכיר עכבישים היא לצלם אותם ולנסות להגדיר מתמונה. בתחילה ברמת המשפחה ואחרי זה ברמת הסוג ואולי המין.

בבתפריטי רשימת הספרות ואתרי טבע בארץ ובעולם יש גם התייחסות לכאלה העוסקים בעכבישים, אפשר להתחיל ללמוד מהם.

אנונימי אמר/ה...

אנחנו מתגוררים במושב בנגב הצפון מערבי.
מזה 3 ימים אנו זוכים לביקור של עכבישי ענק האורבים על מפתן הדלת.
העכביש חום בחלקו העליון ושחור בתחתיתו (בטן ורגליים).
הראשון היה מת, השניים האחרים רוססו/ הוברחו..
מעולם לא נתקלנו בהם בעבר והם שונים מהעכבישים הגדולים דקי הרגליים שלפעמים נמצאים בתוך הבית.
האם ידוע לך מה זה? איך אפשר להפטר מהם?
האם ישנו מדריך מצולם של עכבישים שאפשר לנסות לזהותם בעזרתו?

Amir Weinstein אמר/ה...

לאנונימי
אשמח לעזור בזיהוי אם תשלח תמונה דרך דף הקשר.
אין ברשת מדריך מצולם לעכבישי ישראל

אנונימי אמר/ה...

שלום
לפני כמה ימים אצלי בבית היתה אלמנה שחורה
היא נמצאה מתה מתחת לקרש בגינתי האם אוכל להיות בטוח שהיא ךא הולידה עכבישים אחרים בסבית הבית או גינתי?

Amir Weinstein אמר/ה...

אם לא מוצאים עם העכביש שקי ביצים, אי אפשר לדעת האם הוא התרבה או לא.

מיכלל אמר/ה...

מה עם ששן חום? מסוכן ולא נעים! במיוחד למי שאלרגי... למה לא כתבתם עליו?

Amir Weinstein אמר/ה...

למיכלל
למה לא נכתב?
הנה הקישור
http://insectour.blogspot.co.il/2012/09/blog-post.html

NatiE3210 אמר/ה...

יש לי שאלה! לאחרונה הופיעו בביתי במשך מספר פעמים עכבישים בעלי גוף שחור חלק, הם קטנים ודי זריזים רגליהם אינם דקות. יש אפשרות לדעת אם הם מסוכנים? גופם אינו עגול כמו לאלמנה שחורה אלה ארוך..

Amir Weinstein אמר/ה...

ל NatiE3210
ללא תמונה (שאפשר לשלוח דרך דף הקשר) כל ניחוש יהיה ספקולציה.
בישראל רק שני מינים של עכבישים המסוכנים לאדם, אלמנה שחורה וארסן חם המזכרים במאמר וגם מוקדש לכל אחד מהם רשומה משלו.

אנונימי אמר/ה...

היי,
אני גרה ליד ירושלים, בסמוך לשטח מיוער טבעי. הדבר הבא החליט להתנחל אצלי על המרפסת: https://www.google.co.il/search?q=%D7%A2%D7%9B%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%9D+%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C&hl=en&source=lnms&tbm=isch&sa=X&ei=esJ-UYrpMYqitAb914HACg&ved=0CAoQ_AUoAQ&biw=1366&bih=651#imgrc=Aapo3HxFFGMAUM%3A%3B9TUQEh8tG7_gtM%3Bhttp%253A%252F%252Fwww.printime.co.il%252Fimage%252Fusers%252F16584%252Fftp%252Fmy_files%252Fspider2.jpg%253Fid%253D8112197%3Bhttp%253A%252F%252Fwww.printime.co.il%252F16584%252F10-%2525D7%2525A2%2525D7%252595%2525D7%252591%2525D7%252593%2525D7%252595%2525D7%2525AA-%2525D7%2525A2%2525D7%25259C-%2525D7%2525A2%2525D7%25259B%2525D7%252591%2525D7%252599%2525D7%2525A9%2525D7%252599%2525D7%25259D%3B830%3B607
(אבל בשחור, בלי הפסים. או שאולי לא הצלחתי לראות בבירור לפני שהצטמררתי והעפתי אותו רחוק). מה זה? מה הוא רוצה מהמרפסת שלי? איך משכנעים אותו לעבור דירה?

Amir Weinstein אמר/ה...

הקישור לא מוביל למשהו קונקרטי, אפשר לשאול גם דרך הדף קשר.

אנונימי אמר/ה...

הקישור מוביל לפה http://goo.gl/lLska
(התמונה הגדולה למעלה)

אנונימי אמר/ה...
תגובה זו הוסרה על ידי מנהל המערכת.
Amir Weinstein אמר/ה...

בתמונה עכביש מסוג מבריש. הוא לא מסוכן לאדם. זכרים של מברישים מגיעים לעיתים לבתים בעקבות חיפוש אחר נקבות. אין מה לחשוש ממנו.

אנונימי אמר/ה...

יש סוג של עכביש שסוחב על גבו מלא עכבישים קטנים..וברגע שנוגעים בו הממזרים מתפזרים לכל עבר....איזה סוג עכביש זה?

Amir Weinstein אמר/ה...

במשפחת הזאבניים יש מינים רבים בהם הנקבות נושאת לתקופה קצרה (עד מספר שבועות) את הצאצאים לפני שהם מתפזרים לדרכם העצמאית.

sunshine0 אמר/ה...

אמיר,
אתמול החתולה שלי התקוטטה עם עכביש די גדול (15 ס"מ) בצבע חום צהוב ממש ליד מפתן הבית. אני גר בקדר (ישוב ליד מעלה אדומים) וממש ליד וואדי מדברי.
הייתכן שזה עכביש ארסי כי לפי מה שפרסמת כאן הארסיים בארץ הם די קטנים?

Amir Weinstein אמר/ה...

ל sunshine
אולי ראית עכשוב (עכבישני אך לא עכביש) והם אינם ארסיים כלל.

Ehud Amit-Cohen אמר/ה...

אמיר שלום,
הייתי עם משפחתי בצימר בצפון מזרח צרפת. עקב אחד ראיתי על קיר בצימר עכביש ענק, בצבעי חום-שחור, שיצר מעין צורה של גביע הפוך, כלומר - גופו לא שקע בין רגליו, אלא היה מונח גבוה על הרגליים. קוטר הגביע היה כ-15 ס"מ. האם יש לך מושג איזה עכביש זה יכול להיות, ואם כן - האם הוא מסוכן?

תודה רבה,
אהוד

Amir Weinstein אמר/ה...

לאהוד
נראה שראית רגלביש Opiliones
לא עכביש אבל משתייך לעכבישנים

Noam Mamet אמר/ה...

האם קיימים מינים אחרים בארץ אשר יהיו מסוכנים עבור חתולים וכלבים

שחר אמר/ה...

אמיר שלום.
דבר ראשון נהנתי מאוד מהמאמר שלך, כל הכבוד!
האם יש רשומה באינטרנט של מינים עם תמונות של עכבישים בעולם?
אצל עקרבים לדוגמא מצאתי את זה:
http://www.ntnu.no/ub/scorpion-files/gallery.php
כל שם מדעי של עקרב עם תמונה(אחת או יותר)
האם יש משהו דומה גם לעכבישים?
תודה ושבת שלום,
שחר.

Amir Weinstein אמר/ה...

לשחר, אין כזה אתר, ולא נראה שיהיה כזה.
יש לא מעט אתרים מקומיים העוסקים במינים מקומיים או בקבוצות. גם בהם אין תמונות של הכל ולו מהסיבה שזיהוי מוחלט מתמונה לרוב קשה עד בלתי אפשרי ולכן דרוש במקביל זיהוי של הפרט עצמו ע"י מומחה, מה שלא תמיד אפשרי. יש לזכור שבמקרים רבים לא ניתן לזהות עכביש ברמת מין ולעיתים סוג, אלא רק לפי תצורת איברי הרבייה הפנימיים. עם זאת יחד עם התפתחות הצילום הדיגיטלי בתחום המחקר האנטמולוגי אנו זוכים ליותר תמונות המגיעות מהאקדמיה, בעיקר במאמרים מדעיים שחלקם זוכים גם לפרסום ברשת.
דוגמא לאתר שמציג מינים מצכיה בתמונות. חלק מהמינים ניתן למצוא גם בישראל או מינים קרובים
http://www.pavouci-cz.eu
אתה יכול גם להצטרף לקבוצות רלוונטיות בפייסבוק העוסקות בעכבישנים

הוסף רשומת תגובה

תגובות והערות מתקבלות בברכה.
ספאם, פרסום סמוי ופרסום גלוי ימחקו לאלתר
שאלות מוטב להפנות דרך הדף קשר או דף הפייסבוק

Related Posts with Thumbnails

צילום, סיור ושמירת טבע

כל יציאה לשטח וכל דו-שיח עם הטבע כרוכים במגע שהוא לא תמיד לטובת הצד השני. אנו אולי רוצים בטובתם, אבל לפעמים תוך כדי, אנחנו רומסים, מטרידים או גורמים להפרעה בלתי מודעת אך משמעותית לבע"ח או צומח.

איתור וצילום חרקים אלו דוגמאות למגע בעייתי שכזה. הצורך שלנו להתקרב עד מאוד מפריע להם במקרה הטוב או מבריח אותם במקרה הרע וחושף אותם לסכנות מהותיות כמו חשיפה לטורפים. לעיתים אנו עצמנו מוחצים אותם או פוגעים בהם בניסיון להשיג קומפוזיציה טובה יותר.

אנחנו רוצים נורא לצלם אותם, אבל באמצע יש איזה ענף מעצבן שתקוע דווקא פה או איזו אבן שבדיוק נחה היכן שצריך לשים את החצובה או שיח קוצני עומד ניצב ישירות לישבן.

מגוון אפשרויות ההרס הוא בלתי נדלה. לכן חשוב שבאותה המודעות בה אנחנו מחפשים אותם נדע גם לצמצם את הנזק בעצם הנוכחות שלנו בשטח. חשוב שנדע להשאיר את המקום דומה ככל האפשר למצב בו קיבלנו אותו בהשאלה לזמן קצוב. הפכתם אבנים, החזירו למקום, גם אם לא מצאתם דבר. יש שם מספיק כאלה שפשוט לא ראיתם. יש שבילים, אל תפתחו חדשים. נועו בשטח באופן שיגרום רמיסה מינימאלית והצומח יוכל להתאושש בקלות. יש ספק? אין ספק! אין צילום ששווה את חיסולו של אובייקט.