אם נשאל את מרבית האנשים סביבנו מה חיובי בחרקים? מעטים יוכלו להצביע על נימוקים ענייניים ובד"כ יהיו הללו מעטים מאוד. אדרבא, רבים יתמהו על השאלה בכלל. חרקים = חיובי? הרי פה יש מלחמה. זה אנחנו או הם. הם עוקצים אותנו, מעבירים מחלות, אוכלים את האוכל שלנו, משחיתים רכוש ומפחידים אותנו בלילה, מי צריך אותם בכלל!
אני לא אכנס לתחום המוסר, על זה אפשר למצוא מגוון דעות ברשת, את זה אני אשאיר לפילוסופים שבינינו. מוסר הוא עניין שבלב וגם תשובות ענייניות לא תמיד ישכנעו את המשוכנעים. ובכל זאת. מה טוב בחרקים ושאר פרוקי הרגליים?
התשובה הקלאסית תתייחס בד"כ לטענה שהם חלק מהמערכת האקולוגית (שאנחנו בין אם נרצה או לא חלק ממנה). וכחלק משמעותי ממנה (פרוקי-רגליים מהווים את עיקר הביו-מסה החי בטבע) הם חלק משרשרת המזון ושליחים חשובים ברבדים השונים הבונים את המערכת הביולוגית והאקולוגית העולמית. נשמע טוב לא? אבל מה זה אומר? מה בעצם החברה האלה תורמים לנו, לאנושות, לכל אחד מאיתנו? על אלה אני אנסה לענות ברשומה הזו. ודאי שלא אוכל לספק את כל התשובות, אבל אנסה להראות מעט מהתרומה שלהם לנו ולמערכת.
פרוקי-רגליים בכלל וחרקים בפרט משמשים מאז ערש האנושות כמזון. בחברות רבות הם מרכיב חשוב ולעיתים כמעט היחידי המספק חלבונים. יחסית למשקלם חרקים מספקים ערך תזונתי גבוה מאוד. הם גם מנצלים את המזון שלהם ביעילות הגבוהה פי-כמה משל צאן ובקר (הדורשים גם שטחי מחייה גדולים מאוד). ידועים כ-1500 מיני חרקים המשמשים כמאכל לאדם. העובדה שהם זמינים ברוב המקומות ונחשבים כמשאב מתחדש הופכת אותם למשאב מבוקש וחיוני. כיום נעשים מחקרים הבודקים תיעוש מזון מחרקים עבור בני-אדם או חקלאות ימית. דוגמא הקרובה אלינו הם החגבים. אלה מוזכרים במקרא ככשרים וגם היום יש המוצאים בהם מעדן.
דבש מכירים? זו אולי הדוגמא הקלאסית לתוצר מזון המיוצר בלעדית ע"י חרק. גם היום בעידן המודרני אין לו תחליף אמיתי. אבל חרקים תורמים למאגר המזון האנושי בעוד דרכים. חרקים הם המאביק העיקרי של הפירות והירקות שאנו אוכלים. ללא חרקים מאביקים כמות היבול שהאנושות תוכל ליצר תרד כמעט לאפס. מאביקים חקלאיים משמעותיים מגיעים מקרב הדבורים, זבובים וחלק מהפרפראים. שיתוף הפעולה בין כוורנים לחקלאים הוא אחד המוכרים בתחום. היום ידוע שגם דבורי בר המגלות עמידות גבוהה יותר למחלות יכולות לספק שרותי האבקה יעילים אם יתנו להן תנאים נוחים הכוללים אזורי רביה ואזורי פריחה מגוונים ליד השדות החקלאיים. ככל שיגדל מגוון המאבקים העומד לרשותנו נקטין את הסיכונים לאובדן יבולים עקב משברים אקולוגיים הפוגעים גם במאביקים שונים.
נפלאות הכימיה לא הביאו אותנו רחוק בכל הקשור להגנה על היבולים שלנו. אומנם בטווח הקצר קצרנו הישגים רבים אך בתחרות מול המזיקים החקלאיים נוכחנו לדעת שהדברה כימית מזיקה יותר לנו מאשר להם. המגמה כיום מנסה לשלב הדברה ביולוגית (שימוש באויבים הטבעיים של המזיקים) עם הפתרונות הקיימים במטרה לצמצם שימוש בכימיקלים, לייעל את ההדברה ולהקטין זיהום סביבתי. הדברה ביולוגית קיימת לא רק בפן החקלאי. חלק מהמאבק בחרקים מעבירי מחלות (וקטורים) נעשה בעזרת חרקים אחרים המתמודדים עם נשאי המחלות ביעילות הרבה יותר גבוהה מאשר כימיקלים או מדבירים ביולוגיים אחרים התלויים בבתי גידול מוגבלים (דגים למשל). אנחנו רק בהתחלה אבל הכיוון נכון.
חרקים כערך כלכלי אפשר למדוד בהרבה דרכים. ערכם כמזון הוזכר בפסקה קודמת, אבל ערכם הכלכלי הרבה יותר רחב משנדמה. אחת מהדוגמאות העתיקות היא ייצור המשי. גם בעת המודרנית ייצור משי מכניס כסף רב ומשמש בסיס כלכלי באזורים נחשלים. מקרב פרוקי הרגליים היבשתיים עכבישים משמשים היום כר נרחב למחקרים המנסים להבין את סודות ייצור הקורים וכיצד לממש את הפוטנציאל הכלכלי בעיקר בתחום ההנדסה הגנטית. חרקים נוצרים בגופם סודות שונים - שרובם לא התגלו - הקשורים לתעשיות עתידות ידע כמו כימיה, נאנוטכנולוגיה, רובוטיקה, אופטיקה, מחשבים ועוד. עם כל חרק שנכחד אנו מאבדים פוטנציאל אדיר לתגליות, חלקן בעל ערך כלכלי רב.
משחר האנשות חרקים רבים מוכרים כבעלי ערך רפואי. אז נכון שרבים משמשים ברפואה העממית/אלילית ללא קשר לערכם הרפואי האמיתי אבל בעידן המודרני אנו מוצאים ברבים מידע רב הנוגע לחומרים שונים היכולים לשמש אותנו לצרכי רפואה. חלק ניכר מבעה"ח הארסיים שאנו מפחדים מהם סיפקו פתרונות רפואיים שאם היה צריך לגלות אותם לבד היה זה לוקח עשרות שנים. בשנים האחרונות הרפואה המודרנית אימצה רימות זבובים אוכלי בשר בכדי לטפל ברקמות מתות בפצעים. נימצא גם שהרימות מפרישות חומר אנטיביוטי המונע את התפשטות הנמק. ארס עקרבים משמש להפקת חומרים לטיפול במחלות דם וסרטן, ברפואה המשפטית חרקים הם כלי משמעותי מאוד בחקר מיקרי מוות ונסיבותיו.
האם חשבתם פעם, מה קורה לכל הפסולת האורגנית המיוצרת בעולם? מה קורה לכל הזבל הטרי המיוצר על ידי מיליוני ראשי הבקר והצאן בעולם? זבל זה מזין מאות מינים של זבובים ואלמלא היה מטופל ע"י חרקים אחרים (חיפושיות זבל למשל) היינו טובעים בים של זבובים. דוגמא יפה למקרה כזה קיימת באוסטרליה בה גדלים מיליוני ראשי בקר וכבשים אבל אין מפרקי זבל טרי כחיפושיות זבל. הזבל גם עודד התפתחות צומח שהתחרה במרעה האופטימאלי לצאן. כיום מושקע הון עתק בניסיון למצוא פתרונות ע"מ למחזר ביעילות את החומרים האורגניים הלא טבעיים ליבשת. אפילו אצלנו זכינו לטעום מבעיה דומה. חקלאים בערבה הירדנית השתמשו בזבל בקר וגרמו להתפוצצות אוכלוסין של זבובים מטרידים משני צידי הגבול. אפילו התיקנים תורמים את חלקם. כאוכלי כל הם מהווים אחת מהחוליות החשובות בפירוק חומרים אורגניים ומחזורו, במיוחד באזורים טרופיים.
מערכת אקולוגית היא מכלול של מרכיבים חיים ומרכיבים דוממים המקיימים ביניהם קשרי גומלין. קשרי גומלין אלה מתקיימים בין יצורים חיים לבין יצורים חיים אחרים (מרכיבים ביוטיים) ובינם לבין גורמי הסביבה הדוממים (מרכיבים אביוטיים).
כחלק מהמערכת האקולוגית לחרקים רבים תרומה משמעותית מעבר לגודל הפיזי שלהם ואפילו ערך הביו-מסה שלהם. כולנו מודעים לחשיבות העצומה שיש למערך היערות העולמי, הן במאזן הגזים באטמוספירה וגם בהשפעה על האקלים. אבל כל הביו-מסה האדירה הזו לא תחזיק את עצמה ללא תמיכה של אינספור קטני-ארץ כנמלים וטרמיטים ועוד ומיקרו-אורגניזמים אשר מספקים לקרקע את רמת האוורור ומגוון מינרלים שמוחזרו מחומר מת שחוזר לקרקע. זו רק דוגמא אחת לעוצמה הטמונה במארג האקולוגי. עם כל הידע העצום שהתווסף המאה השנים האחרונות אנחנו רואים רק את קצה הקרחון.
כאשר מעמידים את תועלת החרקים מול נזקם נשאלת השאלה איך לשמור על ה"טובים" ולהיפטר מה"רעים". הבעיה שאין פה שאלה של מה טוב ומה רע. החרקים לא עוסקים בשאלות מוסר ומה טוב לנו או אפילו להם. הם נוהגים מימים ימימה בדרך שבה האבולוציה התאימה אותם הכי טוב להתמודד עם הסביבה הכוללת אותנו. יותר מזה, ההבנה שלנו עד כה במארג הביולוגי/אקולוגי הראתה לנו שהמערכת הזו מורכבת כל כך והידע שלנו רק בתחילתו. חרקים רבים תלויים ברכיבים רבים במערכת בשלבי חייהם השונים, לעיתים בהדדיות כה גדולה, עד כי העלמה של אחד מהם תגרום לאפקט דומינו שישפיע גם על האנושות במוקדם או מאוחר.
הדרך שלנו להגן עליהם ועל המגוון הביולוגי פשוטה לביצוע אבל מסובכת עד מאוד פוליטית, כלכלית וחברתית. המפתח לשמירה הוא הגנה על בתי הגידול עצמם על כל המכלול שלהם. התחרות על משאבים והראיה לטווח הקצר לא משאירה לחרקים אופציות רבות. אלה שלא ייעלמו יתערו בתוכנו ובמקרה הטוב הם לא יטרידו אותנו הרבה. במקרה הרע והסביר הם יתחרו מולנו ישירות על המשאבים הנותרים. סביר גם שהם ינצחו.
שמירת טבע היא לא דבר שבעלמא. הרי לא נרצה לקום יום אחד בבוקר ולגלות שהפסדנו במלחמה הכי קשה, נגד הטבע עצמו ובעצם נגד עצמנו.
האם יש לכם עוד נימוקים או ערכי הגנה נוספים שלא הוזכרו?
אשמח לשמוע בתגובות הקוראים.
רשומות
1 תגובות לרשומה (שאלות כלליות אפשר להפנות בדוא"ל):
תודה עמיר על מאמר חשוב ומעניין.מקוה שישפר את היחס אל הקבוצה המדהימה הזו(על אף שאני היום לא כ"כ שמחתי לראות תיקן מתרוצץ לו אצלי במטבח...)
הוסף רשומת תגובה